במלחמת ששת-הימים נרצחו מאות חיילי צה"ל בשעה שהסתערו על מדבר סיני, הגדה המערבית ורמת הגולן.

מלחמת יום-הכיפורים נרצחו יותר מאלפיים חיילי צה"ל בשעה שהגנו על שטחי הכיבוש. במלחמת לבנון, שנמשכה 18 שנים, נרצחו יותר מאלף חיילי צה"ל בשעה שכבשו את דרום-לבנון. הם היו מופתעים מאוד לדעת שהם "נרצחו". אולי היו נעלבים. הם הרילא היו יהודים חסרי-ישע בגטו, שנפלו קורבן להשתוללות של קוזאקים שיכורים. הם נפלו כחיילים במלחמה.

עכשיו חזרנו לגטו. חזרנו להיות יהודים נפחדים, מיסכנים. גם כשאנחנו לובשים מדים. גם כשאנחנו חמושים מכף רגל ועד ראש. גם כשיש לנו טנקים, מטוסי-קרב, טילים ואופציה גרעינית. גוואלד! הצילו! רוצחים אותנו! השימוש בפועל "ר-צ-ח" לגבי חיילים קרביים הנהרגים בעת מילוי תפקידם הוא חידוש של האינתיפאדה הנוכחית, בעידן אריאל שרון. הוא בלט מאוד בשבוע האחרון, בעקבות שני אירועים צבאיים.

בכפר הפלסטיני עין-יברוד נהרגו שלושה חיילים כאשר נכנסו למארב. משימתם הייתה לאבטח את הכביש המוביל להתנחלות הסמוכה עופרה, מצפון לרמאללה. הם פיטרלו ברגל, חמושים, ברחוב הראשי של הכפר, בנתיב קבוע. בדרך חזרה ארבו להם שלושה לוחמים פלסטיניים, פתחו באש, הרגו שלושה, פצעו אחד, ונמלטו. זאת הייתה פעולת-גרילה קלאסית. לא טרור. ללא פגיעה באזרחים. פעולת לוחמי-גרילה נגד חיילים חמושים באיזור כבוש. אילו זה קרה לחיילים גרמניים בצרפת או לחיילים צרפתיים באלג'יריה, לא היה עולה על דעתנו לומר שהם "נרצחו". אך בטלוויזיה הישראלית אמרו הכתבים הצבאיים שהשלושה "נרצחו" על-ידי "מחבלים".

כעבור כמה ימים קרה מקרה חמור עוד יותר. לוחם פלסטיני יחיד חדר להתנחלות נצרים ברצועת-עזה, פרץ למחנה צבאי והרג שלושה – חייל ושתי חיילות. במרדף אחריו נהרג התוקף. גם במיקרה זה אמרו הכתבים הצבאיים בטלוויזיה, בלי למצמץ, כי השלושה "נרצחו" בידי "מחבלים" שביצעו "מעשה טרור".

רצח? טרור? נגד חיילים לובשי-מדים? בתוך התנחלות מבוצרת? כדאי לנתח מיקרה זה, כדי להבין את כל המערכה הצבאית הנוכחית. נצרים היא התנחלות קטנה ומבודדת על שפת הים, בלב רצועת עזה, רחוקה מכל התנחלות אחרת. היא הושתלה בלב ריכוז של מיליון ורבע פלסטינים, מחציתם פליטים, באיזור הצפוף ביותר בעולם. גדוד שלם של צה"ל מגן על 60 משפחות המתנחלים, וזה לא מספיק. כדי להגיע אליה יש לחצות את כל רצועת עזה לרוחבה, וכל התנועה היא ברכב משוריין.

עד כה כבר נהרגו יותר מעשרים חיילים בהגנה על ההתנחלות האחת הזאת ועל הדרך אליה. מטורף? המתנחלים עצמם טוענים שהיישוב הוקם ביוזמת צה"ל כדי לשמש עמדת תצפית ושליטה. אם זה כך, הוא איבד את ייעודו מזמן. גרעין הקנאים הלאומנים-דתיים, שהקים את היישוב, התנדף מזמן. במקומו באו הרפתקנים, המסכנים את עצמם ואת ילדיהם – ויחד איתם את החיילים והחיילות, שאין להם ברירה. הממשלה מקריבה אותם על מזבח ההתנחלות. הסובלים העיקריים הם, כמובן, הפלסטינים. מי שמתקרב להתנחלות - נהרג. כל מה שעמד או צמח בסביבה, ולאורך הדרך, נהרס ונעקר מזמן. השבוע פוצץ הצבא שני בנייני-מגורים פלסטיניים, בני 12 קומות כל אחד, במרחק של כמה מאות מטרים מנצרים, בטענה שאפשר "לצפות" משם על הנעשה בהתנחלות. זהו תהליך אופייני: כמו סרטן בגוף ההורס בהדרגה כל מה שמסביבו, כל התנחלות הורסת בהדרגה את סביבתה במעגל מתרחב והולך.

אפשר לתאר את התהליך באופן סכמטי כך:

1. על גבעה כלשהי מוקם "מאחז", קרוואן או שניים, בלי אישור הממשלה.
2. מדברים על סילוקו. הממשלה מכריזה שלא תסבול מעשה בלתי-חוקי שכזה.

(3) הצבא שולח חיילים כדי להגן על המאחז, בטענה שאי-אפשר להפקיר יהודים בשטח עוין כל עוד הם נמצאים שם, גם אם שהותם שם היא בלתי-חוקית.

4. מאותה הסיבה מחברים את המאחז לרשתות המים, החשמל והטלפון.
5. הדיון בממשלה נדחה, ובינתיים המאחז מתרחב.
6. הממשלה מכירה בעובדה הקיימת והמאחז הופך להתנחלות חוקית.
7. המושל הצבאי מפקיע שטחי-אדמה מעובדים נרחבות כדי לאפשר את התפתחות ההתנחלות.
8. נסלל "כביש עוקף" כדי לאפשר למתנחלים ולחיילים גישה בטוחה.

לשם כך מפקיע הצבא שטחי-אדמה גדולים מוספים מהכפרים הפלסטיניים הסמוכים.

רוחב הכביש, יחד עם איזור-הביטחון שלו, 60-80 מטרים.

9. פלסטינים מנסים לפגוע בהתנחלות העומדת על אדמתם.

(10) כדי למנוע פגיעה בהתנחלות, מוכרז השטח סביבה, ברדיוס של 400 מטר, כשטח-ביטחון, שאסור לפלסטינים להיכנס אליו. כרמי-הזיתים והשדות באזור זה אובדים לבעליהם.

11. זה מגביר את הפיגועים.

(12) לשם הביטחון, עוקר הצבא את כל העצים העלולים לשמש מסתור למי שמתכוון לפגוע בהתנחלות או בכביש-הגישה. זה נקרא "חישוף".

13. נהרסים כל הבניינים שמהם ניתן לפגוע בהתנחלות או בכביש.
14. נהרסים כל הבניינים שמהם אפשר לצפות בנעשה בהתנחלויות.

(15) כל המתקרב להתנחלות נהרג, בטענה שהוא בא לרגל או לבצע פיגוע. כך זורעת ההתנחלות הרג והרס סביבה ברדיוס גדל והולך. חיי הכפרים הפלסטיניים בסביבה הופכים לגיהינום. הם מאבדים את מקורות פרנסתם. מאות כפרים כאלה מוצאים את עצמם לחוצים בין שתי התנחלויות ויותר, המתקרבות אליהם מכל הצדדים, ולעיתים מגיעות עד לחצרות בתיהם. חייהם ורכושם נעשים הפקר לכנופיות המתנחלים. תהליך זה נמשך כבר עשרות שנים בכל רחבי השטחים הכבושים. זוהי מיתקפה איטית, מתמשכת, יומיומית, סמויה מהעין הישראלית. בשנה האחרונה נוספת אליה "גדר ההפרדה", מפלצת החודרת עמוק לתוך הגדה המערבית כדי "להגן" על ההתנחלויות. היא הופכת את חייהם של מאות אלפי פלסטינים כמעט בלתי-אפשריים. הגדר אמורה לעלות כ-10 מיליארד ש"ח. מחיר כל ההתנחלויות אינו ניתן לחישוב, והוא מגיע למיליארדים רבים מדי שנה. הוא הורס בהדרגה את החברה הישראלית. קל יותר לחשב את המחיר בדם. הריגת החייל ושתי החיילות בהתנחלות נצרים גרמה להלם. ישראלים רבים מתחילים לשאול – אולי בפעם הראשונה – למה? בשביל מה?

אבי אחד מהרוגי המארב בעין-יברוד אמר ש"זוהי רולטה ישראלית!" אמה של חיילת שנהרגה בחברון זעמה בשידור חי: "היא נהרגה בגלל המתנחלים!" יש סימנים רבים של התפכחות בציבור, ואפילו בצמרת צה"ל. האם זה מבשר שינוי בדעת-הקהל? זו יכולה להיות, סוף-סוף, התחלת התפנית.