עוד כמה מחשבות על המלחמה (7):

# הניצחון אינו מצדיק דבר . שום ניצחון אינו מעניק הצדקה למלחמה פושעת. להפך. הוא מחמיר את הפשע.

עם כניסת הגייסות האמריקאיים לבגדאד פחת מספר המתנגדים למלחמה בארצות-הברית ובבריטניה. גם בארצות אחרות החלו הספקות מכרסמים במחנה מתנגדי-המלחמה, לפחות בשוליים. קשה לי להבין את התופעה הזאת. אציג את הבעיה על דרך של הגזמה פרועה: מה היה קורה אילו ניצח אדולף היטלר במלחמת-העולם השניה? האם זה היה הופך את מלחמתו לצודקת?

נניח שהיטלר המנצח היה מושיב את מתנגדיו על ספסל-הנאשמים בנירנברג, בעוון פשעי מלחמה – את צ'רצ'יל על הפצצת-הזוועה בדרזדן, את טרומן על הפצצות האטומיות בהירושימה ובנגסאקי ואת סטאלין על רצח המיליונים במחנות הגולאג. האם היתה ההיסטוריה מקבלת זאת כמשפט-אמת? מלחמה המסתיימת בניצחון התוקפן גרועה ממלחמה המסתיימת בתבוסתו. היא הרסנית יותר, גם מעשית וגם מוסרית. ערב מלחמת-עיראק הזדעקה דעת-הקהל העולמית כפי שלא הזדעקה אי-פעם בעבר. התקוממות עולמית זו הייתה ניצחון מוסרי שיש לו ערך עצום. עליו יש לבנות את העתיד. אסור שהלהבה הזאת תדעך. היא צריכה להתלקח עוד ועוד.

# לא יכולים להפסיק. כידוע, קשה מאוד לנבא, בייחוד את העתיד. אבל הפעם מתקיימות הנבואות במהירות שיא, שגם המנבאים עצמם לא חזו אותה מראש. אחרי ההתנפלות האמריקאית על אפגניסטן אמרנו במדור זה: אי-אפשר לעצור מכונה צבאית, שהשיגה תוך זמן כל-כך קצר ניצחון כל-כך מושלם, בכל-כך מעט אבדות לעצמה. היא תשאף לפעול שוב ושוב. קבוצת הקנאים, השלטת עכשיו בוושינגטון, לא תוכל להפסיק, כשם שנפוליון והיטלר לא יכלו להפסיק. אמרנו: ההיגיון הפנימי שלה ידחוף אותה לתקוף שוב ושוב. ערב ההתקפה על עיראק אמרנו: אחרי זה יבוא תורן של סוריה ואיראן. והנה זה בא. הרבה יותר מהר מכפי ששיערנו. עוד לא נדמו היריות בבגדאד, וכבר החלו מהלכי הפתיחה של ההתקפה על סוריה. שוב אותם הסיפורים. "יש שם נשק כימי!" (יש גם נשק כימי בארצות-הברית, רוסיה, מצריים, ישראל, גם בבריטניה, בצרפת ובעשרות מדינות אחרות. כל מכונה צבאית מפתחת נשק זה, ולוא רק לצורכי הגנה.) ובוודאי "יש שם דיקטטור אכזרי!" "הוא תומך בטרור!" בעוד כמה ימים תישמע הקריאה: "הוא ערך טבח בבני עמו כמו שערך סדאם בכורדים!" (וזה גם נכון: אסד-האב הרג אלפים מבני עמו כאשר הפגיז את אל-חמה, במהלך מלחמתו במורדים האיסלאמיים.) "צריכים לשחרר את העם הסורי האומלל מידי העריץ!" ומכאן והלאה: "חילופי משטר". זה יתחיל בסיסמאות, ב"אזהרות", בנאומים באו"ם ובהטלת סנקציות. מיטב המומחים יעסקו בהכשרת דעת-הקהל. התקשורת האמריקאית והעולמית (ובראשה הישראלית) תשתף פעולה בשקיקה. ואז יגיע הרגע שבו תהיה המלחמה "בלתי-נמנעת". יש לה כבר שם: "חרות לסוריה".

# העם (האמריקאי) עם הגולן. יש הבדל גדול אחד בין "חירות עיראק" ו"חירות סוריה". ההתקפה האמריקאית על עיראק שירתה הרבה מטרות: ההשתלטות על הנפט, יצירת בסיס בלב העולם הערבי, נקמת בוש-הבן על כישלון אביו. קידום האינטרסים של ממשלת-שרון היה רק אחת המטרות, וכל עוד שרון שתק ניתן היה להסתיר אותה.

ההתקפה האמריקאית על סוריה, לעומת זאת, אינה משרתת שום אינטרס אמריקאי חשוב. אבל היא משרתת (ועוד איך משרתת!) את האינטרסים של ממשלת-שרון. למי ששכח את ההתפתחות, הנה תזכורת קצרה:

בעקבות איום סורי-מצרי, תקף צה"ל ב-1967 גם את סוריה וכבש את רמת-הגולן, שעדיין נקראה אז "הרמה הסורית". 160 אלף תושביה הונסו וחיים עד עכשיו כפליטים. את אדמתם תפסו המתנחלים. ממשלת-הליכוד סיפחה את הרמה למדינת ישראל (בניגוד לגדה ולרצועה). מאז ועד היום הפך שחרור הגולן למטרה הלאומית המרכזית של סוריה. לפי החוק הבינלאומי, זהו שטח סורי כבוש. גם ראשי ממשלת-ישראל, יצחק רבין ואהוד ברק, הכירו בכך בפועל, כאשר הסכימו להחזיר את כל הרמה לסוריה. המשא-והמתן נכשל פעמיים בגלל ויכוח על כמה מאות מטרים, מפני שרבין וברק לא רצו להניח לאסד האב והבן "לטבול את רגליו בכינרת." שני האריות (בערבית, אסד פירושו אריה) נהגו בזהירות. אחרי שנכשל האב במלחמת יום-הכיפורים, לא הפעילו עוד את צבאם. אבל הוא מצא קבלן-משנה: אירגון החיזבללה הלבנוני, שהטריד את צה"ל בדקירות של מחט. שני האסדים קיוו שזה יעזור בסופו של דבר להחזיר את רמת-הגולן.

גם כמה מראשי הארגונים הפלסטיניים הפרו-סוריים (קרי: האנטי-ערפאתיים) יושבים בדמשק. עכשיו באה וושינגטון, בהשפעת וולפוביץ, פרל ושות', ומגישה אולטימטום לדמשק: לסלק את הטילים והנשק הכימי, לחסל את החיזבאללה, לגרש את "הטרוריסטים" הפלסטיניים. זוהי הקדמה ל"חילופי המשטר". פירוש הדבר, למעשה, ויתור על כל תיקווה סורית להחזיר לעצמה אי-פעם את רמת-הגולן, ואישור אמריקאי סופי לסיפוחה לישראל, בניגוד מוחלט לכל החלטות האו"ם ולעמדת כל נשיאי ארצות-הברית עד כה.

הוצאת עיראק, סוריה ולבנון מהמשוואה הצבאית תסיר את איום "החזית המזרחית", שהטרידה את מנוחת ישראל מאז יומה הראשון. מצריים וירדן נטשו את המערכה מזמן. שרון יוכל להתרכז כל-כולו במלחמה בעם הפלסטיני, שיישאר לבדו.

# אי-שפיות מוסרית. לפעמים מתגלה כל אופיו של אדם באמירה של מילה אחת. זה קרה בשבוע שעבר לדונלד רמספלד. העולם ראה את התמונות הנוראות של המתרחש בבגדאד, בחסות כוחות הכיבוש. בגדאד נבזזה, כמו בימי הכיבוש המונגולי. האספסוף לא שדד רק את משרדי הממשל, שבלעדיהם אין חברה מודרנית יכולה לתפקד, אלא גם את בתי-החולים והמוזיאונים. הפצועים והחולים נותרו בלי המכשירים הרפואיים שבהם תלויים חייהם. אוצרות-תרבות שאין להם שיעור, מערש התרבות האנושית, נותצו או נגנבו – אחד האסונות התרבותיים הגדולים ביותר בתולדות האנושות. האחריות המוחלטת לזוועות האלה, הנמשכות כבר יותר משבוע, יום אחרי יום, נופלת על שכמו של הכובש. כך אומר החוק הבינלאומי, וכך אומר השכל הישר. הדבר מעיד על אדישות מוחלטת של מתכנני המלחמה כלפי האוכלוסייה, שאותה באה, כביכול, "לשחרר". שום הכנות להגנה עליה מפני האנארכיה הצפויה אחרי נפילת כל משטר, שום הכנות לשמירה על בנייני-ציבור ואוצרות-תרבות. עיר של מיליונים הופקרה מראש לאספסוף. כשנשאל רמספלד, האיש האחראי לכל הזוועות האלה, הוא אמר בזילזול: "כל חילופי שלטון מלווים באי-סדר מסוים". Untidiness! מילה אחת, האומרת את הכל על האיש.

# אוי למתנחלים . לפני שנים נסעתי עם רחל אשתי בין הכפרים במערב צ'כיה. היה לילה חורפי חשוך ומקפיא. לפתע לכד את עינה של רחל בית קטן במרחק-מה מהכביש, שבחלונו עמדה עששית והטילה אור ורוד על פיסת השלג שלפניו. עצרנו, והיא דשדשה בשלג העמוק, כדי לצלם את המראה. בעודה מצלמת, נפתחה לפתע הדלת ואשה בחלוק ובנעלי-בית זינקה לעברה. "מה את רוצה? מה את עושה?" צעקה. רחל הסבירה שהיא תיירת שהמראה שבה את לבה, והאשה נרגעה בהדרגה. "פחדתי שאתם גרמנים שרוצים את הבית בחזרה," התנצלה. זאת הייתה צ'כית ממחוז מרוחק, שהתנחלה בילדותה עם משפחתה בבית הזה אחרי שגורשו בעליו הגרמנים בתום מלחמת-העולם השניה. 50 שנה לאחר מכן היא חיה עדיין בפחד מתמיד מפני הופעת בעליו הקודמים. נזכרתי בחוויה זו כשקראתי על המתנחלים העיראקים-הערבים, שהובאו על-ידי סדאם לכירכוך הכורדית כדי להפכה לעיר ערבית. רבים מהכורדים גורשו. עיתונאי זר נתקל בקבוצה של ערבים כאלה שברחו בבהלה מבתיהם מפני נקמת הכורדים, ונשארו תחת כיפת-השמים, חרדים לחייהם. היא ביקשה להזעיק חיילים אמריקאיים כדי שיגנו עליהם. יש בזה הרבה מזון למחשבה למתנחלים שלנו.