כאשר ביקרתי ברמאללה בשבוע שעבר, היא עטתה לובן מבהיק. גם אחרי כמה ימים של שמש, נשארו שטחים נרחבים מכוסים במעטה שלג, שכיסה את סימני הכיבוש, ההרס והעזובה. נסעתי לאט ונהניתי מהמראה הרגוע, כאשר לפתע נדרכתי. בזווית העין קלטתי קבוצת נערים, שהתכופפו ולהרים משהו. מיד אחרי זה הוטח דבר-מה בכוח על השימשה הקדמית. בשבריר של שניה נרגעתי: לא אבן, אלא כדור-שלג. נפנפתי לילדים והם נפנפו בחזרה, למרות הלוח הצהוב של מכוניתי.

זה היה הרגע הקליל היחיד במהלך הביקור. באתי כדי לשמוע מפי ראשי הציבור האזרחי בעיר על הסכנות שהם צופים לאוכלוסייה הפלסטינית, אם אכן תתקוף ארצות-הברית את עיראק. לא היו להם אשליות. בצמרת הפוליטית-צבאית של ישראל יש גורמים, המתכננים מזה זמן רב לנצל מצב של מלחמה כדי לבצע מעשים, שאי-אפשר לעשותם בימים כתיקונם. הבלמים המוסריים, הקיימים עדיין בחלק מהציבור הישראלי, מונעים אותם לפי שעה, וכך גם החשש מפני תגובה בינלאומית.

כל זה עלול להשתנות במצב של מלחמה. תשומת-הלב של העולם תהיה מרותקת לנעשה בעיראק. בארצות הערביות עלול להשתרר מצב של תוהו-ובוהו, שיסיח את הדעת מהמתרחש בשטחים הפלסטיניים. הציבור הישראלי יהיה אחוז פחד מפני יכולותיו של סדאם, ועל כן יהיה רגיש פחות (עוד פחות!) לגורל הפלסטינים. מה עלול לקרות?

הרשימה ארוכה, וכל פריט בה גרוע מקודמו. המעשה הראשון, הכמעט-ודאי, יהיה הטלת סגר ועוצר ממושכים על השטחים הכבושים. לפלסטינים יש ניסיון ארוך וכאוב בכגון אלה. פירושם שבמשך ימים ושבועות לא תהיה אפשרות לספק מזון ותרופות לערים ולכפרים, ובייחוד לכפרים נידחים ומנותקים. יש חשש מניתוק כללי של החשמל והקשר עם העולם. חולים לא יגיעו לבית-החולים לטיפולים שוטפים (דיאליזה וכימותראפיה, לדוגמה) וטיפולי חירום (פציעות, לידות ועוד.) במקרים רבים זה יכול להיות עניין של חיים ומוות. לחלק מן הצרות האלה יכולים הפלסטינים להתכונן מראש. אפשר להביא לכפרים את האספקה החיונית בעוד מועד, בטרם פורענות.

ברור לפלסטינים שהמלחמה תיתן לכוחות-הכיבוש את האפשרות לבצע, בממדים עוד יותר נרחבים, את הדברים הנעשים גם עכשיו מדי יום: הוצאה-להורג של פעילים ואחרים, הריסה סיטונית של בתים, עקירה של מטעים. קשה לדעת לאילו ממדים זה עלול להגיע. אבל המילה המרחפת על כל הדיונים והמחשבות היא: טרנספר. במובנו הפשוט, טרנספר הוא גירוש המוני של העם הפלסטיני מהארץ, כפי שקרה ב--1948 וב-1967. במצב של 2003, זה יהיה קשה. אין לאן. הירדנים יסגרו את הגבול, וגירוש המונים של פלסטינים אליה יהווה אקט של מלחמה כלפי הממלכה ההאשמית. קשה להניח שהאמריקאים יניחו לאריאל שרון לעשות זאת, בשעה שירדן משמשת להם כאחד הבסיסים להתקפה על עיראק השכנה.

גם גירוש ללבנון יהיה כמעט בלתי-אפשרי, מבלי ליצור מצב מלחמתי בגבול הצפוני. אבל יש צורה אחרת של טרנספר: גירוש ממקום למקום בתוך השטחים הכבושים עצמם. לדוגמה: גירוש האוכלוסייה מהערים והכפרים הסמוכים לגדר-ההפרדה המתוכננת (קלקיליה, טולכרם) אל פנים הגדה המערבית (שכם). זה כבר קרה פעם. במלחמת ששת-הימים רוקן משה דיין שכונות שלמות של קלקיליה וגירש את תושביהן לשכם. הריסת השכונות כבר החלה. ניצלתי אז את מעמדי כחבר-כנסת כדי להזעיק אישים בצמרת המדינה והפעולה נפסקה. הפליטים הוחזרו לעירם, והשכונות נבנו מחדש. באותה שעה הועמסו תושבים מטולכרם על אוטובוסים והוסעו אל גשרי הירדן.

דוגמה אחרת: התנחלויות רבות בגדה זוממות זה מכבר לתפוס שטחים פלסטיניים רבים הסמוכים להתנחלויות. אם המיליציות החמושות של המתנחלים ישתמשו בנשקם כדי להטיל אימה על הכפרים הסמוכים, הם עלולים לגרום לבריחה המונית, נוסח דיר-יאסין. מובן שרבים בצמרת הביטחונית מחכים בחוסר-סבלנות להזדמנות לסלק את יאסר ערפאת. "לסלק" פירושו להרוג, שהרי איש אינו מאמין שערפאת יזוז בלי התנגדות. אם האמריקאים חותרים ל"שינוי משטר" בעיראק ואינם מסתירים את כוונתם להרוג את סדאם, מדוע זה אסור לשרון? השאלה היא: האם האמריקאים יאפשרו לשרון ולחבר-מרעיו לבצע מעשים אלה, כולם או חלקם? על כך אין תשובה בטוחה. ההגיון אומר שלא. האמריקאים לא ירצו שממשלת ישראל תפריע להם בעת המלחמה. גם למחרת המלחמה ידרוש האינטרס האמריקאי שהסכסוך הישראלי-ערבי לא יתלקח.

ארצות-הברית תקיים בעיראק משטר-כיבוש למשך הרבה מאוד שנים. לא יהיה לה עניין בהתססת העולם הערבי נגדה. אבל אמריקה לחוד והגיון לחוד. לחבורה השלטת עכשיו בוושינגטון – קבוצה מעורבת של קנאים דתיים נוצריים ויהודים הקשורים בימין הקיצוני בישראל - יש הגיון משלה. היא עלולה לעודד ואף לדחוף את שרון למעשים קיצוניים.

ברור שכל המעשים שהוזכרו לעיל מהווים פשעי-מלחמה על פי אמנת-ז'נבה ושאר החוקים הבינלאומיים. חלק מהם מהווים פשעים גם על פי החוק הישראלי, בהיותם "פקודות בלתי-חוקיות בעליל, שעליהן מתנופף דגל שחור". מבצעי המעשים עלולים למצוא את עצמם ביום מן הימים לפני בית-משפט בינלאומי או ישראלי. אין הגבלת זמן. אך לא זאת בלבד. כל אחד מהמעשים האלה יהיה גם אסון למדינת-ישראל. מי שמאמין שבטחונה ושגשוגה של מדינת-ישראל תלויים בטווח הארוך בשלום ישראלי-פלסטיני ובהתפייסות בין שני עמי הארץ מוכרח לעשות את הכל כדי למנוע מעשים, שיעמיקו את תהום השנאה בינינו, ויקימו נגדנו את כל העולם הערבי והמוסלמי. עלולים לקרות דברים שיהרסו לתמיד כל אפשרות לבנות גשר מעל לתהום.

לכן אל לנו לסמוך על האמריקאים שירסנו את שרון. עלינו, הישראלים, מוטל לעשות את הכל – ממש הכל! - כדי למנוע מעשים אלה. בעיני, זוהי חובה פטריוטית ממדרגה ראשונה.