"תפסיקו לאכול שוקולד בלגי!" פקד הקונסול הישראלי בפלורידה על הקהילה היהודית הגדולה במדינה זו. בישראל הגיעו הגידופים לשיא מחריש-אוזניים. בלגיה העלובה! בלגיה המטורפת! בלגיה משוגעת-הגדלות! ובעיקר, שוב ושוב, בלגיה האנטישמית! בלגיה הניאו-נאצית! מובן שהשגריר הישראלי בבריסל נקרא הביתה בבהילות. מה, ישראל תחזיק שגריר בבירה העולמית של שינאת-ישראל?!

לכל המהומה גרמה ההחלטה של בית-המישפט בלגי האומרת שניתן לשפוט את אריאל שרון כחשוד בביצוע פשע-מילחמה, אם כי רק אחרי שיסיים את כהונתו כראש ממשלת-ישראל. אך כבר עכשיו ניתן להעמיד שם לדין קצינים ישראליים שהיו קשורים, כמוהו, בטבח שנערך ב-1982 במחנות-הפליטים סברה ושתילה.

בטלוויזיה הישראלית קבע מנחה, עורך-דין במקצועו: "בלגיה האנטישמית רוצה לשפוט קצינים של מדינה שניה על פשע שבוצע במדינה שלישית, כשהנאשמים לא קשורים בבלגיה, אינם נמצאים על אדמת בלגיה ולפרשה כולה אין כל קשר לבלגיה. זהו שיגעון-גדלות, עניין לפסיכיאטרים!" "מוזר," עניתי לו באותו השידור, "מפני שאני דווקא זוכר מיקרה שמדינה א' חטפה במדינה ב' אזרח של מדינה ג' שביצע במדינות ד' פשעים נגד אזרחי מדינות ה', ו' וז', למרות שכל הפשעים האלה בוצעו בשעה שמדינה א' עוד לא היתה בכלל קיימת." הכוונה היתה, כמובן, למשפט אדולף אייכמן, משפט שכולנו הסכמנו לו. "איך אפשר להשוות!" התרעמו שאר המשתתפים בשידור.

ואכן, איך אפשר להשוות מעשים של יהודים למעשים של גויים נגד היהודים? היו אלה היהודים שתבעו אחרי השואה שכל מדינות העולם ישפטו את פושעי-המילחמה הנאציים ובעלי-בריתם. אייכמן נשפט על פי חוק ישראלי "לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם", שלא הכיר בשום גבולות. לפני תשע שנים קיבלה ישראל חוק נוסף, המאפשר לבית-המשפט הישראלי לשפוט אנשים המבצעים פשעים נגד יהודים בכל מקום בעולם. אם כן, מה פסול בחוק הבלגי?

עמנואל קנט קבע שעלינו להתנהל כך שמעשינו יוכלו לשמש חוק לכל העולם. אבל קנט היה מן הסתם אנטישמי. לפני מאות שנים התקבלה בעולם דוקטרינה משפטית שאיפשרה לכל מדינה לשפוט ולתלות שודד-ים, בלי קשר לזהותם, מוצאם וזירת פשעיהם. ההנחה היתה ששודד-ים הוא אויב האנושות כולה, ולכן כל מדינה זכאית – ואכן, חייבת! - לשפטו. החוק הבלגי נגד פושעי-מלחמה הוא צעד בכיוון זה, ואני מקווה שמדינות רבות אחרות ילכו בדרך זו. אמנם, רצוי היה שבית-המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג ימלא את התפקיד הזה, אבל עוד יעבור הרבה זמן עד שיוכל לעשות זאת. מופעלים עליו לחצים פוליטיים עצומים, הוטלו עליו מיגבלות רבות, קשרו אותו מראש בידיו וברגליו. וגרוע מכל: מעצמת-העל היחידה, ארצות-הברית, פועלת בגלוי להריסתו (כשם שהרסה את חבר-הלאומים אחרי מילחמת-העולם הראשונה.)

חלומי הוא שעד סוף המאה ה-21 יקום סדר עולמי מחייב, בראשות פרלמנט עולמי, שיכלול בית-משפט עולמי וכוח-שיטור עולמי, שישפוט סיכסוכים בין עמים כשם שבתי-המשפט הלאומיים שופטים כיום סיכסוכים בין בני-אדם. הדרך לשם ארוכה ומלאה במהמורות, ויעברו עוד עשרות שנים עד שהאנושות תגיע ליעד זה. אבל צריכים לשאוף אליו, ובינתיים צריכות מדינות ללכת בדרך הבלגית, כדי להתקדם בכיוון זה. בייחוד בשפיטת פשעי-מילחמה.

יבוא מי שיגיד שאין להסגיר את אזרחי המדינה לזרים, ושזהו תפקידה של מדינה לשפוט את פושעי-המלחמה שלה בעצמה. אבל זוהי אוטופיה: אין אף מדינה אחת בעולם שעשתה זאת בשלמות, אם בכלל. וזה גם טבעי: לא זה בלבד שכל מדינה מתביישת בפשעים כאלה ומנסה להסתירם, אלא שהאחראים פעלו בדרך כלל בשם הממשלה ובחסותה. דווקא פרשת סברה ושתילה היא דוגמה טובה לכך. ואלה הפרטים, בקיצור:

בקיץ 1982 פלש צה"ל למערב ביירות, תוך הפרת התחייבות מפורשת שניתנה למתווך האמריקאי, פיליפ חביב. זה קרה אחרי שכוחות אש"ף כבר יצאו מביירות. מאותו הרגע, הפכה ביירות המערבית, ובה מחנות-הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה, לשטח ישראלי כבוש, וצה"ל הפך אחראי לכל המתרחש בה. אחרי הכיבוש התיר צה"ל לאנשי ה"פלנגות" (קבוצה נוצרית-מארונית קיצונית) להיכנס לשני המחנות.

אנשים אלה כבר ביצעו קודם לכן מעשי-טבח נוראים במחנות-פליטים פלסטיניים. בראשם עמד רוצח-המונים ידוע-לשימצה, אלי חבייקה. כל הצמרת הישראלית ידעה שמטרת הפלנגות היא לבצע מעשי-זוועה כדי ליצור פאניקה בקרב הפליטים הפלסטיניים כדי שיברחו מלבנון. כאשר נמסר לממשלת ישראל על כוונת צה"ל להכניס את הפלנגות, הזהיר השר דויד לוי שזה יגרום לאסון. השרים התעלמו מדבריו. מיד עם כניסתם למחנות התחילו אנשי הפלנגות לערוך טבח מחריד, כשהם הורגים ללא אבחנה גברים, נשים וילדים.

מפקד הפעולה, אלי חבייקה, פעל מעל גג המפקדה הישראלית, הסמוכה למחנה. קציניו של מפקד-האוגדה, עמוס ירון, היו עדי-שמיעה להוראות של חבייקה, שאישר באלחוט רצח נשים וילדים. הם מיהרו אל ירון כדי להזהיר אותו, אך הוא התעלם מדבריהם. (לאחר מכן הודה: "קהו חושינו.") בעוד הטבח נמשך בלילה, הורה הרמטכ"ל, רפאל איתן, לצה"ל להאיר את השטח בנורות-תאורה. כן הורה לספק לרוצחים טרקטור (ששימש, כנראה, לקבורת הגופות.) קצין ישראלי צעיר, ששמע את דברי הנשים מוכות-ההלם שהצליחו לברוח מהמחנה, רץ ממפקד למפקד כדי להניע אותם לשים קץ לטבח. כולם השיבו את פניו ריקם. אחרי הטבח סירבה הממשלה לערוך חקירה בלתי-תלויה. בהפגנת-זעם ענקית בתל-אביב המיתולוגית) הכרחנו אותה למנות ועדת-חקירה ממלכתית, בראשות השופט העליון יצחק קאהן. (הפגנת- ה-400 אלף) היא עשתה עבודה טובה, והדו"ח שלה כלל את כל הפרטים הנ "ל.

אבל במסקנותיה קבעה ששר-הביטחון (אריאל שרון), הרמטכ"ל וכמה קצינים בכירים נושאים ב"אחריות עקיפה" למעשה-הזוועה. היו שטענו כבר אז שהוועדה "התכופפה אחורה" כדי להגן על שם המדינה, וכי ניתן היה לבסס על אותם המימצאים מסקנות הרבה יותר חמורות. הוועדה החליטה, בין השאר, להדיח את שרון מתפקיד שר-הביטחון ולמנוע מאלוף ירון פיקוד על כוחות. אך הוועדה לא החליטה להדיח את שרון מהממשלה ומהחיים הציבוריים, ולא הדיחה את ירון מצה"ל. היא לא הסיקה שום מסקנה כלפי רפאל איתן, מפני שתקופת-כהונתו עמדה להסתיים. נגד קצינים אחרים הוסקו מסקנות חסרות-משמעות.

כיום מכהן שרון כראש-ממשלה, הממונה על צה"ל, ועמוס ירון כמנכ"ל משרד-הביטחון. למעשה זכו כל נאשמי-קאהן בקידום. ובעיקר: מעולם לא נערך בישראל משפט (להבדיל מחקירה) נגד החשודים באחריות לטבח. אחרי חקיקת החוק הבלגי פנו ניצולי הטבח לבית-המשפט בבריסל והגישו תביעה נגד שרון והקצינים. על משפט זה נטוש עכשיו הוויכוח.

איש איננו חושד במערכת-המשפט הבלגית שאינה תואמת את הנורמות המשפטיות הגבוהות ביותר. אם שרון וחבריו בטוחים בצדקתם, מדוע לא יעמדו למשפט ויוכיחו את חפותם? מה גם שמדינת-ישראל העמידה לרשותם את המשפטנים הבכירים ביותר שלה, מטעם המדינה ועל חשבונה. (ניתן לשאול, כמובן, מדוע אני צריך לשלם בעד הגנה משפטית על אנשים המועמדים למשפט בשל חשד של ביצוע פשעי-מלחמה. אבל מילא.)

לכל זה אין שום קשר לאנטישמיות. השימוש בהשמצה זו כלפי כל מי שמותח ביקורת על שרון וחבריו מזכיר את אימרתו המפורסמת של הד"ר סמואל ג'ונסון: "הפטריוטיזם הוא המיפלט האחרון של נבל." אז מותר לאכול שוקולד בלגי. גם כשהוא מריר.