קיבלתי הרבה השמצות בחיי, ופה ושם גם כמה מחמאות. אבל מעולם לא קיבלתי מחמאה כמו זו: מפלגה חשובה, המיוצגת בכנסת, הזכירה את שמי במצע-הבחירות הרשמי שלה. תחת הכותרת "חקיקה ופיקוח הדוק על תנועות ואנשי השמאל הקיצוני", כללה מפלגת "האיחוד הלאומי" במצע שלה את הסעיף הבא: "יש לעגן בחקיקה אמצעים מחמירים, עד שלילת האזרחות, נגד אנשים כמו אורי אבנרי, לאה צמל וסרבנים למיניהם, המוציאים דיבת ישראל בעולם."

אינני יודע אם להתגאות, לצחוק או להתרגז. להתגאות, על כי שמי בא כאן לסמל את כל מחנה-השלום הישראלי. וגם על כך שאני מופיע שם לצד לאה צמל, הפרקליטה האמיצה המגינה על האסירים הפלסטיניים, וסרבני-השרות בשטחים, המסמלים את המצפון הישראלי.

לצחוק, מול החוצפה המדהימה הכלולה במשפט זה. מנהיג "האיחוד הלאומי" הוא אביגדור (איווט) ליברמן, חניך מערכת-החינוך הבולשביקית של סטאלין, שספג, כפי שאנחנו רואים, את הגזענות והערצת-הכוח של הרודן האדום. ליברמן בא אל המוכן, אל המדינה שהקמנו בדמנו (פשוטו כמשמעו) ועכשיו הוא דורש לבטל את אזרחותנו בה.

להתרגז, מפני שליברמן נמצא, ביחד עם אפי איתם וכמה מראשי הליכוד, בחוד-החנית של הגייס העכור, המסתער עכשיו על הדמוקרטיה הישראלית. בשבוע האחרון הצליח הגייס הזה לסחוף איתו את רוב הפוליטיקאים בוועדת-הבחירות העליונה, ולהחליט על שלילת זכותם של שני ח"כים ערביים (אחמד טיבי ועזמי בשארה) ורשימה ערבית אחת (בל"ד) להשתתף בבחירות.

מי שמשלה את עצמו שההתקפה הזאת מכוונת נגד האזרחים הערביים בלבד, אינו מבין לאן נסחפת המדינה הזאת. כדאי לו לזכור את אחת האמרות החשובות ביותר של המאה ה-20, המאה הרצחנית של סטלין, היטלר ומוסוליני. בעל האמרה הזאת היה מרטין נימלר, מפקד צוללת גרמנית במלחמת-העולם הראשונה, שהפך לכומר פרוטסטנטי ורודף-שלום. הנאצים השליכו אותו למחנה-ריכוז. כאשר יצא משם בנס, טבע את המשפטים הבלתי-נשכחים הבאים: "כאשר הנאצים באו לקחת את הקומוניסטים, שתקתי; הרי לא הייתי קומוניסט. "כאשר כלאו את הסוציאל-דמוקרטים, שתקתי; הרי לא הייתי סוציאל-דמוקרט. "כאשר לקחו את אנשי האגודות המקצועיות, לא מחיתי; הרי לא הייתי איש האגודות המקצועיות. "כאשר באו לקחת אותי, לא היה עוד איש, שיכול היה למחות."

המצע של ליברמן מראה, שתהליך כזה מתרחש עכשיו אצלנו. הם התחילו בהסתה נגד הערבים ובגירושם מהמערכת הפוליטית. עכשיו הם מדברים על סילוק "השמאל הקיצוני". האם יש ספק שבשלב הבא ידרשו לחסל את השמאל כולו, ה"מתון" וה"ממלכתי"? לפי הדוגמאות ההיסטוריות, יבוא אז תורם של אנשי-הליכוד הליברליים. חלום אפוקליפטי? לאו דווקא. אהרון ברק, נשיא בית-המשפט העליון בכבודו ובעצמו, השווה השבוע את המצב אצלנו לגרמניה הנאצית. בנאום בבית-הנשיא אמר שאם זה קרה ב"ארץ של קנט ובטהובן", זה יכול לקרות בכל מקום.

"אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו!" קרא. (יהיה מעניין לראות איך ינהג השופט ברק עצמו, כאשר יצטרך השבוע לפסוק בעניין הח"כים הערביים המודחים.) אנחנו לא אוהבים לעשות השוואות עם המשטרים האפלים. הזיכרונות טריים מדי, ומובן שאיש בישראל אינו מדבר על רצח-עם. אבל אין ספק שמפלגות ומנהיגים, המדברים בפה מלא על "טרנספר" היו נקראים בכל מקום אחר בעולם "ניאו-פאשיסטים" (אם כי היה מתאים להם גם המושג "ניאו-בולשביקים", שהרי סטאלין נהג לגרש עמים שלמים בברית-המועצות מאדמתם.)

יורג היידר אינו מציע לשלול את האזרחות האוסטרית מאנשים המתנגדים לדיעותיו החשוכות, וז'ן-מארי לה-פן אינו מציע לגרש מהאסיפה הלאומית הצרפתית חברי-פרלמנט שאינם בעלי דם צרפתי טהור.

במשך חמישים וארבע שנים התפארה ישראל שהיא "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". התעמולה הישראלית בעולם, ובמיוחד בארצות-הברית, מבוססת על הסיסמה הזאת. עכשיו באים ליברמן והליברמנים ומבקשים לחסל את הדמוקרטיה הישראלית, פרי יצירתנו, ולהקים את פאשיסטן, משהו בין פאקיסטן ואפגניסטן. אם יש מישהו "המוציא דיבת ישראל בעולם", זהו האיש.