את הבחירות האלה יכריע - ואולי כבר הכריע - אלמוני, ששם-המחתרת שלו הוא "נדב". "נדב" מציג את עצמו כ"מומחה" מטעם שרות-הביטחון-הכללי. לדבריו הוא נושא בתואר "ראש מחלקת המחקר בתחום ערביי ישראל".

אילו היה "נדב" מפקד של חטיבת שריון ומחולל הפיכה צבאית, כדרכם של גנרלים דרום-אמריקאיים בשעתו, לא היתה התוצאה שונה. אמנם, הוא לא שלח את הטנקים שלו לכנסת, לא אסר את ראשי השמאל ולא זרק אותם ממסוקים לים. בוודאי שלא. הבוסים שלו הרבה יותר הומאניים. הם רק משתמשים בנייר. הנייר של "נדב" הוא תצהיר לוועדת-הבחירות של הכנסת, שהוגש לה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. בתצהיר קבע האיש במרכאות כפולות - המרכאות הכפולות מופיעות בתצהיר עצמו - שמפלגת בל"ד זוממת לחסל את מדינת-ישראל, להתחבר אל אויבי ישראל, להמריד את האזרחים הערביים, ועוד. על סמך חוות-הדעת הזאת עומדת ועדת-הבחירות לפסול את רשימת בל"ד ומנהיגה, עזמי בישארה, יחד עם עוד כמה ח"כים ערביים, מלהשתתף בבחירות. ועדת-הבחירות מורכבת מנציגי המיפלגות בכנסת היוצאת, על פי מפתח יחסי. משום כך מהווים בה נציגי מפלגות הימין, ובכללם מפלגת שינוי, רוב מוחלט. כל אלה מאוחדים בשנאתם לערבים, ויש להם אינטרס משותף בגירושם מן הכנסת. הם יפעלו על פי הוראות "מערכת הביטחון", כשם שהרוב בכנסת קיבל את תכתיבו תמיד. בעבר זה נעשה באופן דיסקרטי. בשנים האחרונות זה נעשה בגלוי ובפומבי.

הבוסים של "נדב" יכולים לסמוך עליהם.

כאשר קצין בכיר מדבר, הכנסת עוברת לדום. ולרוב גם שופטי בית-המשפט העליון, שאחד מהם הוא יו"ר ועדת-הבחירות. התערבות השב"כ במערכת הבחירות היא הרבה יותר מאשר פגם אסתטי. היא גם הרבה יותר מאשר פגיעה באזרחים הערביים. היא נוגעת לכל אדם בישראל, ובראש וראשונה בציבור היהודי. כי זהו פוטש המשנה את עצם מהות המדינה. כדי להבין זאת, צריכים לנתח את הרכב ציבור-הבוחרים בישראל. הוא מורכב מחמישה גושים גדולים, והם:

1. המגזר האשכנזי המבוסס, המצביע ברובו בעד מפלגת-העבודה ומרצ.
2. המגזר היהודי-מזרחי, המצביע ברובו בעד הליכוד.
3. המגזר הדתי והחרדי, המצביע ברובו בעד שתי המפלגות החרדיות (אגודת-ישראל וש"ס) והמפד"ל.

4. מגזר העולים החדשים מברית-המועצות-לשעבר, המצביע ברובו בעד שתי המפלגות הרוסיות (בהנהגת נתן שרנסקי ואביגדור ליברמן).

5. מגזר האזרחים הערביים, המצביע ברובו בעד שלוש-ארבע מפלגות ערביות. המגזרים 2-3-4 מהווים את המחנה הימני. המגזרים 1 ו-5 מהווים את המחנה ה"שמאלי". שני המחנות שקולים זה כנגד זה, ואת הבחירות מכריעים "הקולות הצפים", ציבור בלתי-מוגדר הנסחף עם הזרם. (בבחירות האלה מסתבכת התמונה בגלל הגידול הצפוי למפלגה חדשה-יחסית בשם "שינוי". היא מורכבת כמעט כולה מאשכנזים מבוססים, המאוחדים בעיקר על-ידי השנאה הלוהטת לדתיים. למראית-עין אין למפלגה זו דעה ברורה לגבי בעיות השלום והמלחמה. אבל מנהיגה הבלתי-מעורער הוא איש בעל אופי ימני מובהק. הוא כבר הצהיר שלא יצטרף לשום קואליציה הכוללת את הערבים.)

די במבט אחד אל המפה הפוליטית, כדי להבין שבלי קולות הערבים אין שום סיכוי לממשלה שמאלית - לא היום ולא בעתיד הנראה לעין. חמור מזה: בלי קולות הערבים לא יתכן גם "הגוש החוסם", שמילא תפקיד חשוב בעשר השנים האחרונות. כדי למנוע את הקמתה של קואליציה ימנית, זקוק "גוש חוסם" ל-60 מושבים בכנסת. משמע: בלי הערבים אין השמאל יכול אפילו להעמיד תנאים להשתתפותו בקואליציה בהנהגת הימין.

הוא יוכל להצטרף לקואליציה כזאת רק בידיים מורמות, כחייל הנופל בשבי. על רקע זה מובנת מלוא המשמעות של ההפיכה של "נדב" מהשב"כ.

אם תיפסל מפלגת בל"ד כולה, או שייפסלו ח"כ עזמי בישארה וח"כים ערביים אחרים, יחרימו האזרחיים הערביים - כולם או רובם - את הבחירות. המגזר הערבי, המהווה %20 מאזרחי המדינה, ייעלם מהמפה הפוליטית. בלעדיו אין שמץ של סיכוי לשמאל לחזור אי-פעם לשלטון, או אף להוות גורם משמעותי ב"ממשלת אחדות". אם מפלגות-השמאל, ובראשן מפלגת-העבודה, לא יקומו ויילחמו בחירוף-נפש נגד המזימה הזאת, הן מבצעות התאבדות קולקטיבית.

כאשר הפיכה כזאת מבוצעת על-ידי שרות-הביטחון-הכללי, פירושה שישראל פורשת מציבור המדינות הדמוקרטיות ומצטרפת לעולם השלישי. זה לא נוגע רק לאזרחים הערביים. זה נוגע גם לכל אזרח יהודי.