אינני מכיר אותך אישית. אף פעם לא הזדמן לי להחליף איתך מלים. אבל אני עוקב אחרי דרכך מרחוק, מאז עשית במלחמת-לבנון מעשה שהרשים אותי מאוד: התפטרת מתפקידך הצבאי כמחאה על ההרפתקה המטורפת של אריאל שרון. קצינים בכירים, המוותרים על הקאריירה למען עיקרון מוסרי, הם זן נדיר בכל צבא, ובצה"ל על אחת כמה וכמה. לשם כך דרוש אומץ-לב מוסרי, שהוא, בעיני, חשוב מאומץ-לב גופני בקרב.

אחרי שמנחם בגין (שידע להעריך יושרה והגינות) החזיר אותך לתפקיד צבאי בכיר, התרגזתי עליך לא אחת, כאשר ניסית, כאלוף פיקוד-המרכז, לפייס את המתנחלים. בכל זאת קיוויתי שתתמנה לרמטכ"ל – אף שהיה ברור לי שצה"ל החדש, שהתגבש בשנות הכיבוש והדיכוי, לא יקדם איש-מצפון כמוך לתפקיד העליון. תפקיד זה שמור כיום למופזים וליעלונים. עכשיו אתה מועמד לתפקיד בכיר חדש: יו"ר מיפלגת-העבודה וראש מערכת הבחירות שלה. אני מקווה שתזכה בתפקיד. אם זה יקרה, לא אקנא בך. אתה תירש מפלגה שהגיעה אל עברי פי פחת. במשך 20 חודשים איומים היא היתה הפילגש המבוזה של שרון – אותו שרון שמחית נגדו כאשר עשה שמות בלבנון. מפלגת-העבודה עזרה לו עכשיו לעשות שמות עוד יותר נוראות בשטחים הפלסטיניים. שמעון פרס שיכנע את העולם ששרון הרע, איש סברה ושתילה, הפך לשרון הטוב, רודף השלום. בנימין בן-אליעזר עשה את העבודה השחורה והעניק את חסות מפלגת-העבודה למדיניות של הוצאות-להורג, הרס התשתית, פיצוץ בתים, עקירת עצים, הפקעת אדמות והקמת התנחלויות בקצב מטורף. מפלגה כזאת תוכה בבחירות שוק על ירך. מי צריך ליכוד ב'? בוודאי לא הגימלאים והמובטלים, הנכים והחד-הוריים, שהמפלגה מנסה להתחנף אליהם אחרי שלא נתנה עבורם אגורה שחוקה אחת במשך שנים. גם לא האזרחים הערביים, שהמפלגה מקשקשת באוזניהם על "אופק מדיני" מבלי לטרוח לרחוץ תחילה את ידיה המגואלות-בדם.

למפלגת-העבודה צפוי חורבן, וזה יהיה אסון למדינה. הימין הקיצוני ישלוט בה בשנים הבאות באין מצרים. הוא יהרוס כל סיכוי לשלום לעשרות שנים, אולי לדורות, אולי לצמיתות. מפלגת-העבודה לא תמלא אפילו את תפקיד האופוזיציה. היא תשאיר אחריה חור שחור.

אם אתה תזכה במינוי, יהיה עליך לשנות מצב זה באופן דרמטי ובמהירות-שיא, תוך כדי מערכת-בחירות סוערת. זה יהיה אתגר עצום. שום מפלגה אינה מסוגלת ליצור נכסים פוליטיים במערכת-בחירות – היא רק יכולה לממש נכסים שנוצרו במשך שנים. האזרח למד שהבטחות-בחירות שוות כקליפת-השום. והנה אתה נדרש לעשות דבר כמעט חסר-תקדים: לשנות את מהות מפלגתך ותדמיתה – וזאת תוך כדי מערכת-בחירות. זה חסר-תקדים אבל לא בלתי-אפשרי. בתנאי אחד: שתדבר בלשון חד-משמעית, ישרה וחדה, בלי גימגום, בלי היסוס, בלי דמגוגיה, בלי התחכמויות, בלי גימיקים. יועצי-בחירות ואסטרטגים למיניהם יגידו לך שעליך לדבר תחילה בלשון שמאלנית כדי לכבוש את מנהיגות המפלגה, ואחר-כך בלשון ימנית, כדי לרכוש את הבוחרים מן המרכז. אם תבחר בדרך זאת - תיכשל, כי הזמן קצר מדי. אבל דרך זו אינה דרכך.

הסיכוי היחיד שלך לעמוד במשימה הוא להיות אתה, לומר את האמת אשר בלבך, לומר אותה בפה מלא וביושר. והמסר צריך להיות פשוט ונחרץ: למדינה זו אין עתיד אלא בשלום.

השלום הוא אפשרי, אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר.

יש שותף לשלום. רוב העם הפלסטיני רוצה בשלום. יאסר ערפאת רוצה בשלום. (אם תברח מהשם הזה, כדרך הפחדנים, יאבד המסר את אמינותו.)

השלום פירושו מדינה פלסטינית, גבול הקו הירוק בשינויים הדדיים מוסכמים, ירושלים בירת שתי המדינות, פינוי כל המתנחלים מהשטח הפלסטיני.

יש לעצור מייד את כל פעולות ההתנחלות.

יש להעביר את הכספים לצמיחת המשק ולשירותי הרווחה.

יש להבטיח חלוקה שוויונית של הנטל והמשאבים.

יש להשיג שביתת-נשק מיידית, להוציא את צה"ל מהערים והכפרים.

יש לחדש מיד את המשא-והמתן מהמקום שבו נעצר בטאבה, ולהשיג הסכם סופי תוך שנה.

זוהי אלטרנטיבה ברורה. היא תיתן לציבור את האפשרות לבחור. עליך להבטיח שאם ינצח הימין, לא תכנס מפלגת-העבודה ל"ממשלת-אחדות". האם זה יבטיח ניצחון בבחירות? בוודאי שלא. אבל הוא נותן סיכוי סביר – בעוד שהדרך הנוכחית מבטיחה מפלה נחרצת ומבישה.

גם אם הימין ינצח הפעם, יבטיח המצע הברור הזה שמפלגת-העבודה תהווה אופוזיציה לוחמת, שתחת דגלה יתאספו יותר ויותר מאוכזבי הדרך הימנית. היא תעשה את הכל כדי לכבוש את השלטון מחדש. ההזדמנות לכך תבוא כאשר הציבור ימאס סוף-סוף בדרך הכוחנות והדיכוי, שאינו מוביל אלא לשפיכות-דמים אינסופית ולחורבן כלכלי וחברתי. יש רבים, יותר מכפי שחושבים, שמחכים לזה.

צריך הרבה אומץ כדי ללכת בדרך זו. הוכחת בעבר שיש לך אומץ כזה. אני מקווה שהוא יעמוד לך גם עכשיו.