במישפט-שדה שערך אריאל שרון השבוע למחנה-השלום, הוא הזמין כעד אדם שמת לפני 1900 שנה. זה לא כל-כך מפליא. בתודעה היהודית, אין גבול ברור בין עבר והווה, כשם שאין גבול ברור בין היסטוריה ומיתוס.

אולי זוהי תוצאה של אלפי שנות קיום מחוץ להיסטוריה – אבל בכל ויכוח על העתיד מקובל פה לערבב דמויות מן העבר הרחוק.

יוסף בן-מתתיהו, הידוע יותר בשמו הרומאי יוספוס פלאוויוס, היה בן מישפחת כוהנים בירושלים. עם פרוץ המרד היהודי בארץ נגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, הוא נשלח על-ידי ראשי המרד לפקד על הגליל. כאשר כבשו הרומאים את האזור, התבצר יוסף בן-מתתיהו ביודפת, אך הציל את עצמו בתחבולה ערמומית. מגיני יודפת החליטו (כמו אנשי מצדה לאחר מכן) להרוג איש את רעהו. הם הטילו גורל כדי לקבוע מי יהרוג את מי. יוסף הצליח להיות האחרון, עבר למחנה הרומאי והפך להיסטוריון-החצר של הקיסר הרומאי. ספרו "המילחמה היהודית" הוא העדות החשובה ביותר על נפילת ירושלים וחורבן בית-המיקדש – אירוע טראומטי, שהטביע את חותמו על תודעת היהודים עד עצם היום הזה. בכל שנה, ביום התשיעי בחודש אב, אמורים כל היהודים להתאבל על חורבן בית-המיקדש, והחוק הישראלי אוסר על פתיחת בתי-עינוגים. הדרישה לריבונות ישראלית על הר-הבית היא גם עכשיו אחד המכשולים העיקריים בדרך לשלום עם העם הפלסטיני.

לפני כמה ימים, ביום הראשון של השנה היהודית החדשה, הזמין אריאל שרון את עצמו לראיון חגיגי ב"קול ישראל", תחנת-השידור הממלכתית, עם שני מראיינים אוהדים. אין בעיה, כי שרון הוא עכשיו הבוס הישיר של כלי-התקשורת הממלכתיים. (לשם כך ערך באחרונה פוטש קטן: השר הממונה על רשות-השידור, איש מפלגת-העבודה, התפתה להתפטר ולקבל משכורת ענקית כמנהל בנק, שהתמוטט כעבור יום.

בניגוד להסכם הקואליציוני, שרון לקח את התיק לעצמו – ועכשיו הוא שולט בתקשורת הממלכתית כמו שסטאלין המנוח שלט בתקשורת הסובייטית. התוצאות נראות לעין ונשמעות לאוזן). במהלך הראיון נשאל שרון לדעתו על אנשי "גוש שלום", העוסקים, לדברי המראיין, באיסוף חומר על פעולות חיילי צה"ל ומתכוננים למסור אותו לבית-המישפט הבינלאומי לפישעי-מילחמה בהאג.

ברור שזאת היתה שאלה מוזמנת, כי שרון שלף מכיסו עדות מרשיעה שהביא איתו לראיון: קטע מדבריו של אותו יוספוס פלאוויוס. תחילה האשים שרון את אנשי הגוש (ואני בתוכם) בבגידה ובריגול. אנחנו אוספים, לדבריו, את השמות של קציני וחיילי צה"ל, כדי למסור אותם "לאויבי ישראל" - שופטי בית-המישפט הפלילי הבינלאומי בהאג, וזאת בשעת-מלחמה. "אין מעשה יותר שפל!" פסק.

אנשי גוש שלום רוצים לזרוע פילוג בעם, קבע שרון, ואז קרא במלואו את הקטע של יוספוס שהביא: "הם נלחמו איש באחיו וכילכלו את כל דבריהם לשימחת לב הצרים על העיר. כי הרעה, אשר מצאה אותם מידי הרומאים, לא היתה קשה מהצרות אשר עוללו איש לאחיו בידיהם, ואחריהם לא יכלה עוד שואה להוסיף על נגעי העיר. כי נוראים היו האסונות אשר קרו את ירושלים לפני בוא מפלתה, וכובשיה הגדילו לעשות בנצחונם לאמור: המריבה כבשה את העיר, והרומאים כבשו את המריבה, אשר היתה חזקה הרבה יותר מחוסן חומותיה הנצורות." יש צרה עם המובאה הזאת: היא לא נוגעת לעניין, בלשון המעטה. מי שהכין את הקטע הזה בשביל שרון הוא, כנראה, בור גמור בהיסטוריה. ראשית, אף אחד אינו צר עלינו. אנחנו צרים על הפלסטינים. בסיפור הזה, אנחנו הרומאים והפלסטינים הם היהודים.

שנית, מילחמת-האחים הנוראה שפרצה בין החומות בעת המצור לא היתה בין שוחרי המרד למתנגדיו, בין קיצונים למתונים, או (במושגי ימינו) בין ימין לשמאל. היא פרצה בין הקנאים הקיצוניים לבין עצמם, או (שוב במושגי ימינו) בין הימין הקיצוני (שרון) לבין הימין העוד-יותר-קיצוני (אפי איתם ודומיו). את המתונים, שטענו כי המלחמה באימפריה הרומאית היא חסרת-תוחלת, חיסלו הקנאים הרבה זמן לפני-כן. את הרבינים של אז רצחו אחד-אחד.

שלישית, הקנאים המטורפים אכן הרגו איש את רעהו בתוך העיר הנצורה, השמידו את מחסני המזון והרסו את המוראל של האוכלוסיה. אבל לא מילחמת-האחים גרמה למפלה. גם אילו היו הקנאים מתנהגים למופת ומתאחדים כולם כאיש אחד מאחורי שרון ובן-אליעזר (סליחה, מאחורי יוחנן מגוש-חלב ושמעון בר-גיורא) היו הרומאים כובשים את העיר. איש לא היה מסוגל לעצור לאורך ימים את עוצמתם הצבאית הכבירה. עצם המרד היה מעשה טרוף.

גורל הישוב היהודי בארץ נחרץ כאשר השתלטו עליו הקנאים. מה גם שכל היהודים בעולם – שכבר היוו אז שני שלישים של העם היהודי – פנו עורף ליישוב בארץ. אגב, התקפת שרון על "גוש שלום" היתה כל-כך חשובה בעיני אנשיו, עד כי דאגו לשדרה באותו בוקר בחמש מהדורות חדשות רצופות. שאר דבריו, כגון הסקופ על ביקורו הקרוב בהודו וכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית, לא הוזכרו כלל.

זה מרמז על הבאות. שרון מתכנן התקפת-מחץ על "גוש שלום" ועל כל מחנה-השלום העיקבי, כדי להשתיק בכוח כל ביקורת ולהפחיד מתנגדים אחרים, שמא יתחזקו. דברי שרון אינם באים רק להפעיל לחץ על התביעה להעמיד את פעילי-השלום למשפט, אלא גם הסתה פשוטה לרצח – בדומה לדברי-ההסתה שלו ערב רצח רבין.

מה מפחיד את שרון עד כדי כך? נראה שפעולת "גוש שלום" גרמה לרבים וטובים בצה"ל לחשוב בפעם הראשונה על האפשרות שמעשים מסוימים, נוסף על היותם בלתי-מוסריים ומחבלים בסיכויי השלום, מפירים את החוק הישראלי והבינלאומי ועלולים להוות פשעי-מלחמה. הרי רוב רובם של החיילים הם אנשים סבירים. שרון שומע את ההדים. כדי להשתיק את המסר, הוא רוצה להשתיק את המוסר. נראה שגם יוספוס פלאוויוס לא יעזור לו בכך.