יש קשר טלפוני ישיר בין הגיהינום לגן-העדן. עובדה. הרעיון הבזיק בראשי ביום הראשון שעבר, בשעה שטיפסתי לפיסגה מושלגת באיזור הרי האלפים בצפון איטליה, שם התארחתי בכנס פוליטי. עליתי לפיסגה מכוסת-הקרח של אחד ההרים. השמש זרחה, מזג-האוויר התקרב לאפס מעלות, מסביבי השתרע נוף מרהיב של פסגות לבנות. מרחוק, למטה, ראיתי רועים שלווים מובילים את פרותיהם. גן-עדן עלי אדמות. ואז צילצל הטלפון הסלולארי. הקריאה באה מתל-אביב, שבה טיפס המדחום ל-32 מעלות ומעלה. חדשות "קול ישראל", שאותן קלטתי מדי פעם, דיווחו על הרוגים ופצועים, פיגועים ותגובות, פצצות והפצצות, הריסת בתים וגירוש, נוסף על סגירת מיפעלים, פיטורים המוניים ומצוקה כלכלית גוברת. ממש גיהינום.

חבריי בארץ צילצלו כדי לספר לי על התפתחות מרעישה: "הארץ" פירסם בעמודו הראשון סנסציה מסמרת-שערות תחת הכותרת: "גוש שלום איימה על קצינים: אנו אוספים עליכם חומר להאג".

בעיקבות הידיעה, כך סיפרו לי, פנה ראש-הממשלה אל משרתו, היועץ המישפטי, כדי שיפתח נגדנו בהליכים פליליים. שר-המישפטים המהולל הודיע שאנחנו "גייס חמישי". שר התיקשורת, הלץ הידוע, הכריז חגיגית "יש כאן בגידה!" כל מיני פוליטיקאים ופרשנים פתחו במסע-לינץ', וביטויים כמו "בוגדים'', "מלשינים", "קאפו", "יודנראט" וכיוצאים באלה התעופפו לכל עבר. ואכן, היתה סיבה טובה לכל ההתרגשות הזאת.

בראשית השנה החליטה תנועת "גוש שלום", כמו רבים וטובים בארץ ובעולם, שאי-אפשר עוד להתעלם מן העובדה שבמהלך הפעולות של צה"ל בשטחים הכבושים נעשים מעשים נוראים, הנוגדים את החוק הישראלי והחוק הבינלאומי, ובהם גם מעשים שהם על-פניהם בבחינת פישעי-מילחמה. אנחנו בגוש החלטנו שחובתנו, כאזרחים ישראליים, הנושאים באחריות על מעשי ממשלתם וצבאם, להרים את קולנו ולהשמיע אזהרה חריפה. ב-9 בינואר ערכנו כנס באולם גדול בתל-אביב. דיברו בו פרופסורים חשובים לחוק הבינלאומי ושני קציני-צבא בכירים (במילואים, כמובן). נאם גם אלוף-מישנה יגאל שוחט, גיבור מילחמה, טייס קרבי שהופל במצריים ואיבד רגל. בקול רועד מהתרגשות קרא לחבריו, טייסי חיל-האוויר, לסרב למלא פקודות בלתי-חוקיות, כגון הפצצת אזורי-מגורים. כל תחנות הטלוויזיה והרדיו, ושני העיתונים הגדולים, התעלמו מהכנס, אף שהוזמנו אליו. היה ברור שהתיקשורת המגוייסת, הצועדת בסך אחרי שרון, החליטה למנוע כל איזכור של נושא פשעי-המילחמה.

הדבר התברר לגמרי כאשר הגשנו ל"קול ישראל" תשדיר-שרות בתשלום, שבו הבהרנו לחיילים שאסור להם למלא פקודות בלתי-חוקיות בעליל – חזרה מילולית על פסק-דינו ההיסטורי של השופט בנימין הלוי במישפט טבח כפר-קאסם. "קול ישראל" סירב לשדרו. פנינו לבית-המשפט העליון כדי שיצווה על הרשות הממלכתית לשדר את התשדיר, אך בג"ץ פסק שאין בכוחו לסייע בידינו. החלטנו לעבור לפעולה ישירה. חילקנו בין החיילים פנקס-כיס, שבו הסברנו מה אסור לעשות על פי אמנת ג'נבה, שישראל חתומה עליה. בין השאר: הוצאות-להורג בלא מישפט ("חיסולים"), ירי באזרחים בלתי-חמושים, עינויים, אי-מתן אפשרות לטיפול רפואי, וידוא הריגה, הרעבה, גירוש ועוד.

"הגן על עצמך מתביעה בחו"ל!" נאמר בפינקס. "כחייל בצבא כיבוש, הנך פגיע במיוחד לתביעה בגין ביצוע פישעי-מילחמה. מילוי קפדני של הוראות (הפינקס) יגן עליך ממעצר ותביעה בחו"ל." הפינקס כלל קריאה: "חייל, זכור! בעת שרותך הצבאי, בסדיר או במילואים, עליך לסרב לפקודות בלתי-חוקיות בעליל. היית עד למעשה הנחשב לפשע מילחמה? חובה עליך לדווח על כך!" על כל הפעולות האלה הודענו דרך-קבע לכלי-התקשורת. בה בעת שלחנו מיכתבים אישיים למפקדים מסויימים, והזהרנו אותם שמעשיהם עלולים להביא בעתיד להעמדתם לדין בבית-מישפט ישראלי או בינלאומי. (על פישעי-מילחמה אין התיישנות). הסתמכנו אך ורק על מידע גלוי, שהתפרסם בכלי-התיקשורת, ובעיקר על דברי-הרהב של הקצינים, שהפלילו למעשה את עצמם. העתקים שלחנו לכל כלי-התיקשורת, שכולם כאחד גנזו את המידע, וגם לפרקליטות הצבאית, שלא נקטה בשום פעולה.

הזהרנו את הקצינים האלה שהחומר הנאסף על-ידינו יועמד לרשות בתי-המישפט בישראל, אם יחליטו אי-פעם למלא את תפקידם, וגם – כמוצא אחרון – לבית-המישפט הפלילי הבינלאומי בהאג. סביר להניח שאחד הנמענים הוא מי שמסר את הסנסציה לכתב הצבאי של "הארץ". העיתון הליברלי, שגנז עד כה כל מידע על פעולתנו זו (וגם על פעולות רבות אחרות של תנועות-השלום) פירסם אותו, כאמור, כסנסציה ראשית בעמודו הראשון. התוצאה היתה גל עצום של השמצות. הטלפונים של פעילי הגוש הוצפו בקללות ואיומים ברצח. תוכניות-המלל ברדיו התחרו ביניהן, מי יביא אל המיקרופון את המשמיצים הקיצוניים ביותר, שגם זכו באהדה ותמיכה מפורשת של מראיינים מסוימים. פעילי הגוש, שהוזמנו פיתאום לראיונות בטלוויזיה וברדיו, עמדו מול מראיינים שלוחי-רסן, שהפכו את עצמם לחוקרי-אסירים במיתקן השב"כ.

מכל כינויי-הגנאי שהוטחו בפנינו, המאלף ביותר היה "מלשינים". הוא לקוח מלשון הגטו. כשהיו היהודים עדה חסרת-ישע, המופקרת לחסדי הגויים, נחשב יהודי המלשין על יהודי אחר בפני הגויים לגדול המנוולים. השימוש במושג זה כיום מוכיח שגם אחרי 54 שנים של קיום ממלכתי, כשאנו מחזיקים את אחד הצבאות הגדולים בעולם, חיים רבים במדינה עם מערכת-מושגים והשקפת-עולם של חלכאי הגטו. נראה שקל יותר להוציא את היהודים מהגטו מאשר להוציא את הגטו מיהודים מסוימים. שופטי בית-המישפט הבינלאומי משולים בעיניהם לאוסף של קוזאקים שיכורים, הבאים לערוך בהם פוגרום. הזהו ניצחון הציונות? המטרה שלנו היא, כמובן, פעולת מניעה. העלאת הנושא לתודעת הקצינים והחיילים. קיווינו שהשיקול הזה יצוף במוחם של הנמנעים, הם וחבריהם, בשעה שהם מקבלים החלטות – ואולי יהווה את הנוצה שתכריע את כף המאזניים. מנוי וגמור היה איתנו להעלות את הנושא כולו לתודעת הציבור, כדי ליצור את הלחץ הדרוש על הדרג המדיני והצבאי. דווקא מסע-ההסתה נגדנו שירת את המטרה הזאת. מזה שבוע מהווה עניין פשעי-המילחמה נושא מרכזי בשיח הציבורי בישראל. אין חייל או קצין שלא חלפו בראשו מעשיו ומחדליו בעת שירותו בשטחים הכבושים. לרבים התבהר בפעם הראשונה המושג "פשע מילחמה", והשלכותיו האפשריות על חייו הוא.

מכאן והלאה, הנושא הזה לא יירד עוד מסדר-היום.