אל: הנשיא ג'ורג' וו' בוש.

מאת: היועצת לביטחון לאומי.

הסיווג: סודי בהחלט.

אני מתכבדת בזה להגיש לך, אדוני הנשיא, את הדו"ח של הצוות הסודי, שעסק בחודשים האחרונים בהכנת הרפורמה הדרושה בישראל, במקביל לצוות שעסק בהכנת הרפורמה ברשות הפלסטינית.

הליקויים של המישטר הישראלי הקיים ידועים לכל: יש בה שילטון-יחיד של מנהיג המוקף באומרי-הן, המנהיג הישראלי הוא שקרן שאין להאמין למילה אחת היוצאת מפיו, השחיתות חוגגת בכל דרגי השילטון, אין חוקה, המוסדות הדמוקרטיים משמשים בעיקר לקישוט, אין אופוזיציה אמיתית, המישטר הרב-מיפלגתי הוא אחיזת-עיניים, התיקשורת מגוייסת לשרות השילטון. מישטר זה אינו מסוגל להתקדם בדרך לשלום. מכיוון שאדוני הנשיא קבע שהשלום הוא אינטרס לאומי בסיסי של ארצות-הברית, אנחנו חייבים להשתמש בכוחנו כדי להביא לביצוע רפורמה יסודית.

להלן המימצאים העיקריים של הדו"ח:

שילטון-יחיד: להלכה פועלת בישראל הנהגה דמוקרטית, תוך ביזור סמכויות ושיטה של איזונים. למעשה, המצב שונה לגמרי. על-ידי גיבוב מחוכם של מוסדות-סרק - ממשלה, קבינט, קבינט מצומצם, מיטבח, מיטבחון ועוד - נוצר מצב שבו יכול מר שרון להחליט ולבצע כל דבר העולה על רוחו. למעשה פועל מר שרון באמצעות קבוצה קטנה של בני-מישפחה ונאמנים, המסורים לו אישית כבר עשרות שנים ושלא נבחרו מעולם לשום תפקיד רשמי. (הבולטים ביניהם: הבן עומרי, ה"ה ויסגלס וגנגר). לחברי ממשלתו אין שום השפעה על ההחלטות. ה"ה פרס ובן-אליעזר, למשל, משמשים כחותמות-גומי.

שחיתות: השיטה הישראלית הקיימת מבוססת על שחיתות כללית, שיטתית וממוסדת. נתחים גדולים מהתקציב הלאומי מועברים בגלוי ובסתר למיפלגות דתיות ואחרות, כדי לקיים את שילטונו, וחלק ניכר מכספים אלה זורם לכיסי עסקניהן. אלה הם כספי-שוחד בסכומים אדירים, הנגנבים, למעשה, מהציבור הרחב. זאת בזמן של אבטלה גואה, מחסור בתקציבים לתשתית וכשאין אפילו כסף להבטחת קיום הוגן לנכים, לחוסים ולזקנים, לאישפוז הוגן לחולים, שלא לדבר על תנאי-חיים הוגנים לאסירים.

מערכות-הבחירות בישראל כרוכות בשחיתות כללית, כאשר המועמדים העיקריים מקבלים בחשאי ובאופן בלתי-חוקי סכומי-עתק מבעלי-עניין בארץ ובחו"ל, המצפים, כמובן, לתמורה הולמת כאשר המועמד שלהם מגיע לשילטון. לכל מערכת-בחירות יש שובל ארוך של חקירות פליליות, שאינן אלא קצה-הקרחון. ראש-הממשלה עצמו, שהוא בעל החווה החקלאית הגדולה ביותר בישראל, מעורב בקביעת המדיניות החקלאית, כגון קביעת מחיר המים והייבוא החקלאי. בדומה למצב ברשות הפלסטינית, נמסרות בישראל כמעט כל המישרות החשובות במנגנון הממלכתי והציבורי לידידי ראש-הממשלה ולמה שקרוי בישראל "אנשי שלומנו" – חברי מרכז מיפלגת-השילטון שהם לרוב חסרי כישורים וכישרון.

כך היה בכל הממשלות. מובן שכל מיניסטריון מתמלא ב"אנשי שלומו" של השר, וכך גם הרשויות המקומיות, החברות הממלכתיות והציבוריות, וכו'. כך נוצר מנגנון טפילי אדיר, שהאזרחים נאלצים לסחבו על גבם. נוסף על כך נאלצים האזרחים לפרנס ציבור טפילי גדול של אנשים הקרויים "חרדים", שאינם עובדים ואינם משתתפים בעול הציבורי בכל צורה שהיא. (הם גם אינם משרתים בצבא, ובכך הם מגדילים את עול המשרתים בשרות-חובה ובמילואים.) מתנחלים רבים משגשגים על חשבון הציבור הכללי. הפער בין עשירים ועניים בישראל עולה על הפער הקיים בכל חברה מערבית, דבר המשייך את ישראל לעולם השלישי.

שקרנות: מר שרון הוא שקרן מועד בעל-תעודות. כבר בראשית דרכו הגדיר אותו ראש-הממשלה דאז, מר בן-גוריון, כשקרן מועד. ב-29 בינואר 1960 כתב מר בן-גוריון ביומנו: "אילו נגמל מחסרונותיו לא לדבר אמת ולהתרחק מרכילות, היה מנהיג צבאי למופת." שנתיים לפני כן, כאשר הועלה מר שרון לדרגת אלוף-מישנה (קולונל), שאל אותו מר בן-גוריון: "האם נגמלת מאמירת אי-אמת?" השקרנות אינה תכונה אישית בלבד של מר שרון, אלא שיטה הטבועה עמוק במנהיגות הישראלית. אחד מקודמיו של מר שרון, מר יצחק שמיר, הכריז פומבית שמיצווה היא לשקר למען המדינה.

אפשר להביא דוגמאות ללא-ספור להתנהלות רשמית זו. כך, למשל, המציא מר ברק, קודמו של מר שרון, אחרי כישלונו בוועידת-הפיסגה בקמפ-דייוויד (קיץ 2000) סיפור-בדים על מה שקרה בוועידה, כדי להטיל על מר ערפאת את האשמה לכישלון. מאז חוזרת על כך כל התיקשורת הישראלית מדי יום, למרות שרוב הפרשנים הבכירים יודעים שאין אמת בסיפור זה.

הוא הדין לגבי הפרת הסכמי-אוסלו. ההנהגה הישראלית מעלימה, בעזרת התיקשורת, שרוב ההפרות החמורות באו מצד ישראל (אי-ביצוע הנסיגה השלישית, אי-פתיחת ארבעה "מעברים בטוחים" בין עזה והגדה, גניבת כספי המסים והמכס שנגבו מהפלסטיניים, הסירוב לנהל משא-ומתן על ירושלים, ההתנחלויות והפליטים, כמתחייב מההסכמים, ועוד.) כבר מר רבין הכריז בשעתו ש"אין תאריכים קדושים", וכך פטר את עצמו מלמלא כל התחייבות שהיא בזמן המוסכם.

ראוי להזכיר שבשעה שממשלת ישראל העמידה פנים כאילו הפסיקה את פעולת ההתנחלויות, נמשכה פעולה זו בקצב קדחתני, כפי שגילו הלוויינים שלנו.

זהו, אדוני הנשיא, תקציר של הדו"ח. הצוות מציע בסיכום להשעות את הסיוע האזרחי והצבאי שלנו לישראל עד לביצוע הרפורמה, ולמנות צוות של מפקחים אמריקאיים לשם וידוא התוצאות. יש גם להבטיח שישראל, כמו הרשות הפלסטינית, תקבל חוקה.

בכבוד רב,

היועצת.