כאשר יצאו תושבי בית-לחם סוף-סוף מבתיהם, אחרי שבועות ארוכים שבהם ירו החיילים בכל דבר שזז, הם נוכחו לדעת שמשהו השתנה בנוף. בשעה שהיו כלואים בבתים, עבד צה"ל ימים ולילות בהקמת מחסום אדיר כדי לנתק אותם מהעולם: תעלה בעומק של שני מטרים, ולפניה גדר כפולה של תיל רצחני, חד כסכין-גילוח, שכל המסתבך בו עלול לדמם עד מוות. העיר ובנותיה (בית-ג'אלה, מחנה-הפליטים אעידה ועוד) הפכו לכלא המוני.

השבוע ניסו חברי-הפרלמנט של האיזור להגיע לישיבה שדנה ב"רפורמה". הנסיעה לרמאללה, חצי שעה בתנאים רגילים, ארכה ארבע שעות והיתה כרוכה בסידרה ארוכה של השפלות במחסומים.

בית-לחם היא פרבר של ירושלים. היא קשורה לעיר באלפי חוטים. כל החוטים האלה מנותקים עכשיו. ירושלים רחוקה מבית-לחם כמו הצד האפל של הירח. גדרות כאלה מוקמות עכשיו במקומות רבים בארץ, ומנתקות את המובלעות הפלסטיניות לא רק מישראל, אלא גם זו מזו. הסיסמה היא "הפרדה", וזה נשמע טוב באוזניים ישראליות. "אנחנו פה והם שם," הכריז אהוד ברק, איש-האסון. המצב האמיתי שונה לגמרי: "אנחנו פה ואנחנו שם". כי ההפרדה אינה רק חד-צדדית, אלא גם חד-סיטרית. לפלסטינים אסור לעבור לישראל, אבל למתנחלים ולצבא מותר בהחלט להיכנס לשטחים הפלסטיניים.

מילחמת שרון בעם הפלסטיני נמשכת במלוא עוזה. הקמת הגדרות היא רק אחת מזרועותיה. הזרוע השניה היא פעולת ההתנחלות, שאינה נפסקת אף לרגע. ההתנחלויות הוותיקות מתרחבות, קמות חדשות, ובכל רחבי השטחים נמשכת בניית הכבישים העוקפים. כל כביש כזה מפקיע אדמות פלסטיניות וחונק את הכפרים בסביבה. הזרוע השלישית של המילחמה נושאת את השם החביב "רפורמה". כאשר קובע שרון שהרפורמה ברשות הפלסטינית היא תנאי להתקדמות מדינית, זהו טכסיס נוסף למניעת כל משא-ומתן. זה גם מאפשר לשרון לעלות על העגלה של בוש, התובע רפורמה דמוקרטית ברשות (מבלי להציג, כמובן, דרישה דומה למדינות כמו מצריים, סעודיה, ירדן, פאקיסטן וסין.)

סיסמת הרפורמה משמשת לשרון גם למטרה נוספת: היא ממקדת את תשומת-הלב, משכיחה את פרשת ג'נין ומעלימה את הפלישות היומיומיות וההרג היומיומי שמבצע צה"ל בשטחים הפלסטיניים.

אבל כרפורמטור פלסטיני יש לשרון מטרות מרחיקת-לכת הרבה יותר. כאשר היה אלוף בצה"ל, התפרסם כמפקד המיטיב "לקרוא את שדה-קרב." משמע: לתפוס באופן אינסטינקטיבי היכן הנקודה המכרעת בחזית האויב. לדוגמה: זמן רב לפני מילחמת יום-הכיפורים קבע שרון את המקום שבו יבקיע בבוא העת את החזית המצרית ויחצה את התעלה. . שרון החליט מזמן שהנקודה המכרעת בחזית הפלסטינית היא מנהיגותו של יאסר ערפאת. רבים מאמינים ששרון מנסה לחסל את המנהיג הפלסטיני מתוך תאוות-נקם אישית, אחרי שערפאת חמק ממנו בביירות. אבל העניין הוא הרבה יותר רציני. שרון יודע שאם יצליח לשבור את ערפאת, הוא ישבור את עמוד-השידרה של העם הפלסטיני להרבה שנים – שנים שבהן יוכל לסיים את כיסוי השטחים בהתנחלויות ובסיפוחם לישראל. ערפאת הוא מנהיג חזק וסמכותי, הוא המחזיק את החבילה הפלסטינית ביחד, הוא המונע מילחמת-אחים, הוא היחיד המסוגל לקבל החלטות היסטוריות אמיצות.

כיום מדברים גורמים רבים על רפורמה ברשות הפלסטינית, ולכל אחד מהם כוונה שונה. בשביל שרון, הרפורמה פירושה סילוק ערפאת וכינון מנהיגות של קוויזלינגים (כפי שניסה לפני 20 שנה, כאשר הקים את "אגודות הכפרים"). בשביל בוש, "רפורמה" פירושה כינון מנהיגות פלסטינית שתישמע להוראותיו (ובעקיפין לדרישות ישראל) תמורת הקמתה של מדינת-חסות פלסטינית "כמו פורטו-ריקו ואנדורה", כדברי נתניהו. בקרב הפלסטינים עצמם, יש הרואים ברפורמה אמצעי להדיח את יריביהם ולבוא במקומם. אני חושד בשוחרי-רפורמה פלסטיניים מסויימים שהם פועלים בשליחות המוסדות הישראליים ו/או האמריקאיים. החמאס, מצידו, מקווה שהרפורמה תביא לקריסת הרשות הפלסטינית ולהשתלטותו על העם הפלסטיני כולו. פלסטינים אחרים רוצים בתום-לב לכונן מיד סדרים של מדינה מתוקנת, תוך התעלמות מהעובדה שהעם הפלסטיני נתון עדיין באמצע מילחמה על עצם קיומו, מול סכנה ממשית של גירושו הסופי מהארץ.

פלסטיניים רבים רוצים ברפורמה אחרת: כזו שתרחיק את הספיחים השליליים שדבקו ברשות ותכשיר את העם הפלסטיני לשלב הבא, המכריע, של מאבק-השיחרור שלו. לא רפורמה במקום המאבק, אלא רפורמה למען המאבק. איש מהם אינו מציע למלא את מישאלות שרון ובוש, לחסל את ערפאת או להפכו לכפילו הפלסטיני של משה קצב.