ההתקפה הזאת לא נועדה "לשבור את תשתית הטרור". זוהי, אמנם, סיסמה טובה מאוד כדי לאחד את העם, הנזעם והמפוחד מול פיגועי ההתאבדות. זהו גם טכסיס פוליטי מוצלח, כדי לרכוב על "המילחמה בטרור הבינלאומי" של הנשיא בוש. בשם "שבירת תשתית הטרור" אפשר לעשות הכל.

אילו רצה שרון באמת "לשבור את תשתית הטרור", הוא היה עושה בדיוק את ההיפך. הוא היה נותן להמוני העם הפלסטיני תיקווה להשגת חרותם בקרוב. הוא היה מבצר את מעמדו של יאסר ערפאת, שהוא הפרטנר היחידי לשלום. הוא היה מחזק את כוחות-הביטחון הפלסטיניים ומשנה את המצב הכלכלי בשטחים מן הקצה אל הקצה. אבל לא זה עומד על סדר-היום של אריאל שרון. מטרתו הפוכה: לשבור את עמוד-השידרה של העם הפלסטיני, לנפץ את מוסדות-השילטון שלו, להפוך אותו לאבק-אדם שיוכל לעשות בו כרצונו. ירצה – יכלא אותו בכמה מובלעות הנתונות לחסדו. ירצה – יגרש אותו בכלל מהארץ. בעיני שרון, זוהי השלמת המלאכה שהחלה ב-1948: הקמת ישראל האמיתית, מהים עד הירדן, מדינה שכולה יהודית. לא במיקרה הביע בגלוי את הערצתו לסלובודן מילושביץ, האיש שהמציא את "הטיהור האתני".

כאשר אמרנו זאת לפני שנה, זה נשמע כהשמצה. שרון עדיין הצטייר כאיש המבקש להילחם בפיגועים, ולא כאיש המשתמש בפיגועים כדי להגשים מטרה שונה לגמרי. לא עוד.

לפני ארבעה ימים הייתי ברמאללה. נכנסבתי למישרד-החינוך, אחד ממישרדי השילטון הפלסטיני. הוא שוכן בבניין מרשים, שנבנה כנראה עוד בתקופה הבריטית, מין תערובת של סיגנון מיזרחי ואירופי-קלאסי. לפניו השתרע גן-ורדים. בלשון עבר, כי טנק רמס את הגן לאורכו ולרוחבו, והותיר שיח אחד מרהיב בתפארתו הארגמנית. בלי שום סיבה נראית-לעין, סתם ככה. שיידעו. עולים במדרגות לקומה העליונה, קומת הארכיון והמחשבים, ההרס הוא כללי. המחשבים מפורקים ומושלכים על הריצפה, הכספת מפוצצת, מאות ניירות פזורים, וביניהם המגירות ריקות וטלפונים מנותצים. רוב הדלתות עקורות מציריהן ןמבוקעות, חלקי התיקרה האקוסטית תלויים על בלימה. חלק מזה הוא סתם ונדליזם. הכסף בכספת נגנב, הרהיטים הפוכים, המכשירים שבורים. אבל כשמסתכלים היטב, מתגלה המטרה האמיתית של המיבצע. כל הדיסקים הקשוחים הוצאו מהמחשבים, כל התיקים החשובים נלקחו. נשארה קליפה ריקה. כל התוך החי של המיניסטריון נלקח. רשימות התלמידים, ציוני הבחינות, מצבת המורים, המערכת הלוגיסטית של מערכת-החינוך הפלסטינית. אותו הדבר קרה במישרד-הבריאות. נלקחו הדיסקים המכילים את כל פרטי המערכת, מצב התחלואה, הבדיקות הרפואיות, מצבת הרופאים והאחיות, הלוגיסטיקה של בתי-החולים.

גם מותחי-הביקורת על הרשות הפלסטינית הודו ששתי מערכות אלה – החינוך והבריאות – פעלו כראוי. עכשיו נהרסו עד היסוד.

כך קרה לכל המערכת השילטונית הפלסטינית. נעלמו רישומי הקרקעות והדיור, רישומי המיסים והאוצר, רישוי המכוניות ורשיונות הנהיגה, כל דבר הנחוץ כדי לנהל חברה מודרנית. רשימות של מחבלים לא הוסתרו בסיפרי-האחוזה, ומצאי הפצצות לא היה רשום ברשימת גני-הילדים. המטרה האמיתית מתבקשת מאליה: לשבור לא רק את הרשות הפלסטינית, אלא את החברה הפלסטינית כולה. להחזיר אותה במכה אחת משלב של מדינה מודרנית לשלב של חברה פרימיטיבית מימי התורכים.

זה נכון לגבי המערכת האזרחית, ועל אחת כמה וכמה לגבי המערכת הביטחונית. הושמדו המיפקדות של שרותי-הביטחון, נשרפו התיקים, הושמדו המחשבים, אבד המידע על המחתרות החמושות וכל שאר הפרטים הנוגעים למילחמה בטרור. אין עדות טובה יותר על מטרת המיבצע: לא מילחמה בטרור אלא הריסת החברה הפלסטינית המאורגנת.

אגב, באותו יום עברנו, קבוצה של פעילי-שלום ישראליים, לאורכה של רמאללה – מקבר-האחים שליד בית-החולים עד לקירבת מישרדו של ערפאת. בידינו היו שלטים בעברית. נתקלנו בהרבה אהדה, לא נתקלנו אף בסימן אחד של עוינות. גם בשעה זו יודעים הפלסטינים להבחין בין מי שעולל להם את הדבר הזה, לבין מחנה-שלום ישראלי. וזהו, אולי, הפתח היחידי לתיקווה.