רק על דבר אחד מסכימים כל מי שהיו במחנה-הפליטים בג'נין. שבוע אחרי שוך הלחימה מדווחים עיתונאים זרים וחיילי צה"ל, נציג האו"ם וזרזירי-העט של דובר צה"ל, אנשי אירגוני-הסעד ושליחי-התעמולה הממשלתיים: ריח נורא של גופות נרקבות פרוש על המחנה כולו. חוץ מזה אין הסכמה על שום דבר. הפלסטינים מדברים על טבח בנוסח צברה ושתילה.

צה"ל מדבר על לחימה קשה, שבה דאג "הצבא הכי הומאני בעולם" שלא ייפגע אף אזרח אחד. הפלסטינים מדברים על מאות הרוגים. בנימין בן-אליעזר מדבר בביטחון עצמי (הביטחון היחידי שהוא מייצר) על 43 הרוגים פלסטיניים בסך הכל. ומה האמת? התשובה הפשוטה היא: אף אחד לא יודע. אף אחד אינו יכול בכלל לדעת. האמת קבורה מתחת להריסות, ויש לה צחנה של גופות נרקבות. אבל כמה עובדות אינן שנויות במחלוקת. ודי בהן כדי להסיק מסקנות.

ראשית: במשך שבועיים של לחימה לא נתן צה"ל לשום עיתונאי, ישראלי או זר, להתקרב למקום. וגם אחרי שהלחימה הסתיימה, לא ניתן לשום עיתונאי לבוא לשם. התירוץ היה שלא רצו לסכן את חיי העיתונאים. אבל העיתונאים בכלל לא ביקשו שצה"ל יגן עליהם, הם היו מוכנים לסכן את חייהם, כמו שעשו עיתונאים וצלמים בכל המילחמות.

ההגיון הפשוט אומר: מי שמונע בכוח את כניסתם של עיתונאים, יש לו מה להסתיר. שנית: במשך כל ימי הקרב ואחריו לא ניתן לאמבולנסים ולצוותות הצלה להתקרב למחנה. פשוט ירו על כל מי שניסה. התוצאה היא שפצועים דיממו עד מוות, גם כשנפצעו פצעים קלים-יחסית. זהו פשע מילחמה, פקודה בלתי-חוקית בעליל, שעליה מתנוסס הדגל השחור ואסור לחייל לציית לה. כך אומר החוק הישראלי, ועל אחת כמה וכמה החוק הבינלאומי והאמנות שישראל שותפה להן. מבחינה זו אין זה משנה אם מתו בצורה זו אזרחים או "חמושים", אדם אחד או מאה בני-אדם. לחימה כזאת היא בלתי-אנושית.

עיתונאים חסרי-מצפון הצדיקו שיטה זו מראש בטענה שהם "ראו במו עיניהם" אמבולנסים המובילים חומרי-מילחמה. גם אילו היה מיקרה כזה, אין זה מצדיק בשום פנים ואופן את השיטה. (בינתיים ידוע בביטחה רק על מיקרה אחד כזה: כתבים ישראלים דיווחו השבוע בגאווה ש"מסתערבים" השתמשו באמבולנס כדי להתקרב לבית שבו הסתתר "מבוקש".) שלישית: גם אחרי שהסתיימה הלחימה, עד עצם היום הזה, לא נותנים להכניס למחנה ציוד כבד וצוותות-הצלה כדי לפנות את ההריסות ולהוציא מתחתן גופות, ואולי גם אנשים חיים שניצלו איכשהו.

גם כאן היה התירוץ שיש, אולי, גופות ממולכדות. אז מה? אם צוותות-הצלה זרים ומקומיים מוכנים לסכן את חייהם, מה לצה"ל שימנע זאת מהם?

רביעית: בכל ימי הלחימה לא ניתן להכניס למחנה תרופות, אוכל ומים. אני עצמי השתתפתי בפעולה המונית של פעילי-שלום ישראליים, שביקשו להכניס אחרי הכיבוש שיירה של משאיות עמוסות חומרים אלה למחנה. למשאיות ניתן, כאילו, לעבור – אבל הן פורקו במחנה צבאי ורק ארבעה הגיעו, כנראה, ליעדן.

מה כל זה אומר? אדם אובייקטיבי יכול רק להסיק שהצבא רצה למנוע בכל מחיר את כניסתם של עדי-ראייה למחנה. הצבא בוודאי היה מודע לכך שזה יוליד שמועות על טבח נורא, וזה היה עדיף בעיניו על התגלות האמת לאמיתה. מי שנוקט באמצעים כל-כך קיצוניים כדי להסתיר, בוודאי אינו יכול להתלונן על השמועות.

מהו שיא הציניות? כשאתה מונע גישה חופשית למקום, ואחר-כך טוען שלאיש אין זכות להגיד מה היה שם, מכיוון שלא ראה במו עיניו. העדות המרשיעה ביותר על מה שהתרחש בג'נין טמונה בעובדה, שמייד עם שוך הקרבות החל בצמרת דיון על הנושא: מה לעשות כדי למנוע הלם בישראל ובעולם לכשייוודע מה קרה. זה לא היה דיון סודי. הוא התנהל בפרהסיה, בתוכניות טלוויזיה ובדיווחי כתבים. כולנו שמענו אותו.

ההחלטות שהתקבלו היו יעילות מאוד לגבי הציבור הישראלי, ובלתי-יעילות לגמרי לגבי הציבור העולמי. הייתי באנגליה ביום שבו התפרסמו הידיעות. הם מילאו את העמודים הראשונים בכל העיתונים הבריטיים החשובים. הכותרת הראשית, לכל רוחב העמוד הראשון של "טיימס", היתה: "בתוככי מחנה המוות". מתחת לכותרת הופיעה תמונת-ענק ודיווח של עיתונאית מפורסמת, שכתבה: " בכל המילחמות שסיקרתי, בבוסניה, קוסובו, צ'צ'ניה ועוד, לא ראיתי מחזה מחריד כזה." כמעט בכל ארצות אירופה היתה התגובה דומה.

ואילו בישראל פעלה מכונת-התעמולה הממשלתית, שכל התיקשורת משתלבת בה מרצון, כדי להכין את דעת-הקהל. דובר מראש על מזימת הפלסטינים להפיץ שקר נוראי, על כוונתם לערום ברחובת ערימות של גופות (מניין?). כמעט ונאמר שהפלסטינים פוצצו את בתיהם על ראש מישפחותיהם כדי ליצור עלילת-דם.

בין השאר "ניקה" צה"ל קטע אחד של המחנה, הרחיק את הגופות וסידר קצת את ההריסות, ולשם הובלו העיתונאים-מטעם ואורחים זרים תמימים. הם הופגשו עם חיילים הומאניים, שהוכיחו שלא היה שום טבח. ובכלל, הרי נהרס רק חלק קטנטן של המחנה, כך-וכך מטר על כך-וכך מטר, ממש לא משמעותי. זה מזכיר שיטות של מישטרים מסויימים. התוצאה היא ששוב נוצרה תהום בין הישראלים לבין שאר אזרחי העולם: אלה אינם מבינים איך יכולים דווקא יהודים לבצע זוועות כאלה, ואלה נוכחים מחדש לדעת שכל הגויים אנטישמים.

אני מקווה שתהיה חקירה בינלאומית יעילה ושתחשוף את האמת, תהיה אשר תהיה. אבל גם אם יתאשר רק חלק מן הזוועה המשוערת, נשאלת השאלה: מה היתה הכוונה? מדוע הוחלט בצמרת המדינה וצה"ל לטפל כך במחנה ג'נין? התשובה היחידה העולה על דעתי היא זו: בג'נין החליטו הלוחמים הפלסטיניים להשיב מילחמה שערה ולעמוד על נפשם. הזוועה של ג'נין באה להגיד לכל העם הפלסטיני: מי שיתנגד לצה"ל, כך ייעשה לו. ואולי גם לגרום לבריחה המונית, נוסח דיר-יאסין. רק פתי יאמין שזה ישתק את ההתנגדות לכיבוש.