אם יצליח אריאל שרון לרצוח את יאסר ערפאת, כפי שהוא רוצה לעשות, יישאר המנהיג הפלסטיני בתודעה הקולקטיבית הפלסטינית, והכל-ערבית, כמשה רבנו בתודעה היהודית.

משה רבנו מרד בדיכוי המצרי, הוציא את בני-ישראל מבית-עבדים, הוביל אותם במידבר במשך 40 שנה, יצר עם חדש והביא אותו עד לסף הארץ המובטחת. לארץ עצמה לא נכנס – אלוהים רק הראה לו אותה מרחוק. כך ייאמר גם על יאסר ערפאת, אם יהפוך עכשיו לשהיד. משה רבנו הוא דמות מיתולוגית. אין מדען רציני בעולם המאמין שיציאת-מצריים אכן אירעה במציאות. המומחים לאותה תקופה קובעים שיציאת-מצריים לא יכלה כלל להתרחש. אבל זה לא חשוב: משה המיתולוגי השפיע על תודעת העם היהודי יותר מכפי שיכול היה להשפיע מנהיג בשר-ודם של שבט נודד במידבר.

ההגדה מצווה עלינו לראות את עצמנו כאילו אנחנו עצמנו יצאנו ממצריים. על כך בנוי האתוס היהודי. נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מסביר מדוע חלה מיצוות השבת גם על משרתים ועבדים: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים." במיתוס הנוצר עכשיו לנגד עינינו, שרון הוא פרעה של ימינו, ואנחנו המצרים. בסיפור על עשר המכות שם התנ"ך בפי אלוהים את המילים: "כי אני הכבדתי את לבו (של פרעה)." כלומר, אלוהים עצמו דאג לכך שפרעה יחזור בו מכל ההבטחות לשחרר את בני-ישראל, ואחרי כל מכה "יכבד ליבו" של פרעה. מדוע? לא כדי להעניש את פרעה. אז מה הייתה כוונת אלוהים? הוא רצה שנחישות בני-ישראל תגבר עם כל שלב חדש בדיכוי, ורק אחרי המכה העשירית הם היו מוכנים לצאת לדרך הקשה. כך קורה עכשיו לעם הפלסטיני.

אז מה יקרה אם ייהרג ערפאת מכדור ישראלי? אחרי משה לא בא משה שני, אלא יהושע, איש-הכוח שלא ידע רחמים, שביצע רצח-עם. (גם זהו מיתוס. כל המדענים הרציניים סבורים שהג'נוסייד הקדוש הזה לא התרחש במציאות.) אחרי ערפאת לא יבוא אבו-זה או אבו-אחר. היורש יהיה האח קלצ'ניקוב - על מישקל השיר ששרנו בנעורינו, בעת המאבק נגד הכיבוש הבריטי: "רשות הדיבור לחבר פרבלום, רשות הדיבור לחבר תת-מיקלען." פרבלום היה אקדח.

שום קוויזלינג פלסטיני לא יקום – ואילו קם, היה נרצח מיד כמו באשיר ג'ומייל, הקוויזלינג של שרון בלבנון. באופרה הזאת כבר היינו. השילטון יעבור לעשרות ומאות מפקדי המחתרות המקומיות, שיפתחו במסע-נקמה שיימשך הרבה שנים, לא רק בארץ, אלא בעולם כולו. חיי הישראלים יהפכו לגיהינום, העולם כולו יהפוך לרחוב בן-יהודה הירושלמי. שום שגרירות, שום מטוס, שום תייר לא יהיה בטוח.

ערפאת המת יהיה מסוכן פי אלף מערפאת החי. ערפאת החי יכול וגם רוצה לעשות שלום, ערפאת המת לא יהיה מסוגל לכך. הוא ינציח את הסיכסוך לדורות. בימינו תוהים ההיסטוריונים על מרד הקנאים. איזו רוח שטות נכנסה אז בעם, שפתח במרד חסר-תוחלת נגד המעצמה העולמית וגרם לחורבן היישוב היהודי בארץ. בעוד מאה שנה ישאלו היסטוריונים: איזו רוח שטות נכנסה בעם, שבחר באריאל שרון, איש-הדמים שמעולם לא עסק בשום דבר חוץ משפיכות-דמים והקמת התנחלויות?

איזו רוח שטות נכנסה בעם, שהעדיף התנחלויות ושטחים על פני שלום ופיוס, גם כשהוגשו לו על מגש? ואיך זה עמד העם הזה מנגד, כאשר העולם הערבי כולו הציע לו – אולי בפעם האחרונה! - שלום-אמת ויחסים נורמליים, והציבור שעה לדברי-האיוולת של פוליטיקאים ועיתונאים ("רכב ישראל ופרשניו"), שגיחכו את ההצעה והריעו לשרון, בצאתו למסע-דמים גרוע מכל קודמיו?

ההיסטוריה זוכרת את המעטים, שהזהירו לפני 1930 שנה את העם מפני האסון שיתרגש עליהם, אם ילכו אחרי הקנאים. לא ייפלא אם ההיסטוריה תזכור דווקא אותנו, אנשי השלום המעטים, המזהירים עכשיו את עמנו מפני האסון שיתרגש על כולנו, אם נלך אחרי שרון וחבר-מרעיו. הלוואי וקולנו יישמע בעוד מועד, ונעלה על דרך חדשה. הרגע שבו יירצח ערפאת יהפוך לנקודת האין-חזור.