אילו הייתי מופז, הייתי עכשיו מודאג מאוד מאוד. בבלגיה מתנהל מישפט נגד אריאל שרון, על חלקו באירועי סברה ושתילה לפני 19 שנים. תחילה התייחס לכך כאל בדיחה. לא עוד. עכשיו הוא משקיע הון עתק (מכספי המדינה) במישפט זה. התביעה טוענת כי שרון, אז שר-הביטחון של ישראל, היה אחראי לנעשה בביירות הכבושה. הוא הכניס חבורה של רוצחים ידועים למחנה של פליטים חסרי-מגן, שם רצחו בלי אבחנה גברים ונשים, זקנים וילדים. ועדת-החקירה הישראלית הדיחה אותו מתפקידו והטילה עליו "אחריות בלתי-ישירה". התובעים בבלגיה משתדלים להטיל עליו אחריות ישירה. יתכן שהמישפט יבוטל או ששרון ייצא בו זכאי. אבל אם יימצא אשם, יתכן שיוצא נגדו צר-מאסר בינלאומי, והוא יהיה עלול להיעצר ברגע שידרוך על אדמת אירופה.

זוהי רק התחלה. הפעולה הבינלאומית נגד פישעי-מילחמה מתקדמת במהירות. הולך לקום בית-מישפט בינלאומי קבוע לפישעי-מילחמה. בעיקבות בלגיה יחוקקו גם מדינות אחרות חוקים לשפיטת פושעי-מילחמה בארצותיהן. גם ההגדרה של פשע-מילחמה הולכת ומתרחבת, וכך גם שיתוף-הפעולה בין המדינות, בעיקר באירופה.

מישפטו של ראש-ממשלה מכהן, המואשם בפשע-מילחמה מלפני 19 שנים, הוא תקדים חשוב. לא פחות חשובה החלטת בג"ץ, שקבע השבוע שאהוד יתום אינו יכול למלא תפקיד ביטחוני חשוב. האיש רצח בדם קר ובמו ידיו שני שבויים כפותים. זה קרה לפני 17 שנים, בהיותו מבכירי השב"כ. להגנתו טען שהוא רק מילא פקודה ושזאת היתה "הנורמה" (באוזניים יהודיות זה נשמע נורא). הוא ביקש וקיבל חנינה בטרם מישפט, ובכך הודה למעשה במעשה השפל.

שאול מופז עומד לפשוט את מדיו בעוד כמה חודשים. בכך יסיים את תפקידו הצבאי. האמנם? בעוד שנה, או חמש שנים, או עשרים שנה, עלול לקום מישהו ולתבוע את מופז לדין בהאג, בבריסל או בכל מקום אחר על מעשים שנעשו תחת פיקודו. למשל: ה"חיסולים". מופז יצטרך אז להסביר לשופטים זרים מדוע יזם והורה את רציחתם של אישים פלסטיניים, ביניהם מנהיגים פוליטיים מובהקים. התובעים יטענו, מן הסתם, שהיתה זאת הוצאה-להורג ללא מישפט, כשמופז ואנשיו משמשים כתובעים, שופטים ותליינים גם יחד. הוא הדין לגבי מה שנקרא "וידוא הריגה", שפירושו הוצאה-להורג של פצועים חסרי-מגן. על מעשה שפל כזה מתנופף "הדגל השחור" של פשע-מילחמה גם לפי החוק הישראלי. בתקופת כהונתו של מופז (וגם לפני כן) הפך לנורמה.

מי שממלא פקודה כזאת (ראה אהוד יתום) ממלא "פקודה בלתי-חוקית בעליל", כלומר פקודה שכל אדם שפוי, פרימיטיבי ככל שיהיה, יודע שהיא בלתי-חוקית. מכאן שסכנה של תביעה בארץ ובחו"ל מרחפת על הרבה קצינים וחיילים, מאלוף ועד טוראי, שביצעו פקודה כזאת. אם סבור מישהו שזוהי סכנה מופשטת, משהו תיאורטי ואקדמי, הוא עלול במוקדם או במאוחר להיווכח שזאת היתה טעות מרה. קרוב היום שבו קצין שניצח על "חיסול", טייס המסוק שביצע אותו, קצין זוטר שפקד על ווידוא הריגה וחייל פשוט שביצע פקודה כזאת – כולם יצטרכו לחשוש מאוד ברגע שייצאו מגבולות ישראל. ואם תקום בישראל ממשלה מסוג אחר, כפי שיקרה באחד הימים, הם יצטרכו לחשוש גם בארץ עצמה.

נא לזכור: אין התיישנות. סב המחבק את נכדיו עלול להישפט על מעשים שעשה כעלם עול-ימים. ואין גם הגבלה של דרגה: חרב-המישפט עלולה להיות מונפת על טוראי ועל שר-הביטחון. למשולש האחראי לכל הנעשה בשטחים הכבושים – שאול מופז, בנימין בן-אליעזר ואריאל שרון – כדאי להתבונן טוב-טוב בתצלום של סלובודן מילושביץ בהאג. פעם היה זה שליט כל-יכול, שגזר בקריצת-עין מוות על אלפי גברים (ובכללם ילדים) ואונס של אלפי נשים (ובכללן ילדות). עכשיו הוא נמצא בהאג.

הדרך לשם עשויה להיות הרבה יותר קצרה מכפי שנדמה.