לא יפה להגיד, אבל יש לי גם הנאות מהמילחמה הזאת. עד שפרצה המילחמה, חשבתי שהתיקשורת שלנו היא הגרועה שבעולם המערבי. מאז פרוץ האינתיפאדה, היא מדברת בקול אחד ואחיד, חוזרת כמו תוכי על הגירסה הרשמית, אינה שואלת את השאלות הנוקבות, נמנעת מכל ביקורת אמיתית. ברק הפך כל אבן. הוא הלך יותר רחוק מכל ראש-ממשלה קודם. הוא נתן את הכל וערפאת דחה את ההצעות הנדיבות. אין לנו פרטנר. וכו' וכו', עד בוש. מבלי לחקור, מבלי לנבור בעובדות, מבלי לגבות עדויות מכל הצדדים, להשוות, להסיק מסקנות. בדיחה יהודית מספרת על הגביר בעיירה, שהלך לעולמו. חיפשו מישהו שיספיד אותו ולא מצאו אדם שהיתה לו מילה טובה להגיד עליו. עד שמישהו התנדב ואמר: "נכון, הגביר הזה היה מנוול, אכזר וקמצן. אבל בהשוואה לבן שלו, הוא היה מלאך".

עכשיו אפשר להגיד זאת על התיקשורת שלנו. "נכון, היא מעלה בתפקידה, היא הפכה את עצמה לשופר של השילטון ושוטפת לנו את המוח. אבל בהשוואה לתיקשורת האמריקאית, היא ממש זהב!"

ב-11 בספטמבר, בשעות הראשונות אחרי הזוועה, עוד היה מישהו שמתח ביקורת על התנהגות הנשיא. אנשיו טילטלו אותו ביום המכריע ברחבי המדינה, הסתירו אותו בבונקר מתחת להר נידח והחזירו אותו לבית הלבן באיחור. זה חייב את התיקשורת להציג שאלות נוקבות בזמן אמת. אבל התיקשורת השתתקה. מערבו של אותו יום ועד לרגע זה צועדת התיקשורת האמריקאית בסך, כמו גדוד של מארינס.

רשתות הטלוויזיה, תחנות הרדיו, העיתונים המהוללים, כולם גומרים את ההלל על הנשיא הגאוני, כולם מכים בתופי המילחמה, כולם נוהגים לפי הכלל "שקט, יורים!"

אז אנחנו לא הכי גרועים. איזו הקלה! אבל כאשר כלב-השמירה של הדמוקרטיה מצטרף ללהקת זאבים, המדינה בסכנה. וכאשר זה קורה במדינה המובילה בעולם, שגורל כולנו תלוי בה, זה מסוכן לכולנו. התיקשורת האמריקאית מטיפה לאמון עיוור בנשיא ובעוזריו. היא לא מעזה להציג את השאלות שצריכות להעסיק אדם בעל דיעה עצמית. האם זוהי פעולה נבונה? האם היא יכולה להשיג את מטרותיה המוצהרות, או שמא היא באה רק כפורקן לזעם (המוצדק) של ההמונים? המטרה המוצהרת היא לשים קץ לטרור הבינלאומי, ובמיוחד לאוסמה בן-לאדן ולאירגונו. שאלה: האם הריגתו או לכידתו של איש זה תשים קץ לאירגון?

ציניקאי יכול לפקפק בחשיבתו של האיש המככב עכשיו בטלוויזיה. ככלל, ראשי-מחתרת אינם רודפי-פירסום. הם מסתתרים מן העין. (הייתי כמה שנים חבר באצ"ל, וכל אותו זמן לא ידעתי מי הם מפקדי האירגון.) בן-לאדן דומה יותר מדי לשחקן הוליוודי, שנשלח לתפקיד זה על-ידי "מישרד הליהוק המרכזי". הוא מתאים יותר מדי לתפקיד: גבוה, מרשים, מזוקן, מדבר בצורה רהוטה. כמעט ואמרתי: יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. יש להניח שהמפקדים האמיתיים נשארו אי-שם באלמוניותם. אך נניח שהאיש הוא אכן בעל התפקיד המרכזי המיוחס לו. שאלה: אז מה? ייהרג, יילכד ;#65533& האם זה ישים קץ לאירגוני הטרור הפונדמנטליסטי? האם הבריטים, שהרגו את אברהם שטרן ("יאיר"), שמו בכך קץ ללח"י? בדרך כלל קורה ההיפך: הפיכת המנהיג לקדוש ממריצה את חסידיו, קשוחים ומוכשרים ממנו תופסים את מקומו. מטרה שניה של המיבצע היא להפיל את שילטון הטליבאן, הנותן מחסה לבן-לאדן. קשה מאוד להשיג מטרה זו. שום עם אינו מוכן שכובש זר ימנה לו את הנהגתו. שאלה: אם זה יצליח, האם זה מועיל? אירגון טרור אינו זקוק לבסיס טריטוריאלי. טוב שיש, אבל זה לוקסוס. האירגונים הפונדמנטליסטיים פרושים בכל רחבי העולם הערבי והמוסלמי. יש להם סניפים באירופה ובאמריקה. יתכן מאוד ששלילת הבסיס באפגניסטן דווקא תועיל להם ותשפר את יעילותם.

הנשיא בוש דומה לאדם היורה בתותח ביתושים. כמעט ואין קשר בין המטרה והאמצעים. לארצות-הברית יש צבא אדיר, המצוייד במיטב הטכנולוגיה החדישה ביותר. טבעי שהגנרלים רוצים להשתמש בו, כי לכך אומנו כל חייהם. לכן סומנה אפגניסטן. זוהי מטרה גיאוגרפית ברורה שצבא סדיר יכול לפעול נגדה, לנסות בה את כל הכלים החדשים. אבל (שאלה:) האם זה ישתק את הטרוריסטים בבוסטון, בברלין, בקאהיר, בעדן? אין טעם להרוג יתושים בתותח, אין טעם להרוג יתושים בכלל. במקום היתושים המתים יבואו אחרים, רבים יותר. כדי להיפטר מהיתושים צריכים לייבש את הביצה המגדלת אותם.

אפשר וצריך לנהל את המערכה היומיומית הקשה והמתסכלת לחשיפת תאים וסיכול פיגועים. אבל זוהי פעולה קצרת-טווח. המערכה העיקרית צריכה להיות פוליטית ורעיונית.

ככל שמתפתח משבר זה, כך מתברר לארצות-הברית ולעולם כולו כי הבעייה הפלסטינית, שנדחקה לפינה במשך דור שלם, היא אחד המפתחות העיקריים לפיתרון הבעיה. אבן מאסו הבונים היתה לראש-פינה. יתכן מאוד שבשביל בן-לאדן זהו רק מכשיר לרכישת תמיכה בעולם הערבי, אבל בשביל ההמונים הערביים זהו פצע שותת-דם, הגורם לשינאה ולזעם נגד אמריקה. את הפצע הזה צריך לרפא, אחת ולתמיד, בצורה שתתקבל על דעת הרוב הסביר בעם הפלסטיני ובעולם הערבי והמוסלמי כולו. יש להגיד בפה מלא: מי שמונע זאת מונע את חיסול הטרור העולמי. העולם מתחיל להבין זאת. הוא עובר עכשיו קורס מזורז. שאלה: האם העולם הפנים זאת די הצורך? האם הוא מוכן ללכת בדרך זו, וללכת עד הסוף? לטובת כולנו, אני מקווה שכן.