הכל יודעים מי הוא פושע מילחמה. לדוגמה: מי שהורג שבויים או מי שטובח אוכלוסיה (או מרשה לאחרים לעשות זאת).

הגיעה העת שנדע גם מי הוא "פושע שלום": מי שרוצח את השלום ובכך הופך את המילחמה לבלתי-נמנעת. כזאת היתה גולדה מאיר, שרצחה את סיכויי השלום בראשית שנות ה-70 וגרמה למילחמת יום-כיפור, שבה ניספו אלפיים ישראלים והרבה אלפי אחרים. כזה הוא אהוד ברק, שגרם לכישלון קמפ-דייוויד שגרר אחריו את האינתיפאדה הנוכחית, שבה כבר נפלו מאות ישראלים ופלסטינים. יש סבירות גבוהה שהדברים יתגלגלו למילחמה, שבה יפלו אלפים.

אילו היה קיים בית-מישפט בינלאומי לפושעי-שלום, היה ברק מועמד לדין על שני סעיפי אישום:

סעיף 1:

הנאשם אילץ את ערפאת וקלינטון להסכים לכינוס פיסגת קמפ-דייוויד והכשיל אותה על-ידי הצגה אולטימטיבית של הצעות בלתי-קבילות.

סעיף 2:

הנאשם הפיץ את השקר שהציע לערפאת את כל מה שביקש, ושערפאת דחה את ההצעות הנדיבות. באמצעות טענת-כזב זו הרס את מחנה-השלום הישראלי שהאמין לו, העלה את הימין הקיצוני לשילטון, סלל את הדרך ל"אחדות לאומית" המבוססת על שקר ושיתק כמעט לחלוטין כל אופוזיציה אמיתית.

במישפט ברק יובאו הוכחות לכך שהוא הציע בקמפ-דייוויד סיפוח רשמי של כ-10% משטח הגדה (גושי ההתנחלות) וסיפוח בפועל של כ-10% נוספים (ביקעת הירדן ועוד), תוך ביתור השטח הפלסטיני מובלעות-מובלעות וניתוקו מהארצות השכנות (מצריים וירדן); שכאילו "ויתר" על ירושלים המיזרחית אך לא העניק לפלסטינים ריבונות מלאה עליה, ובמיוחד לא על מיתחם המיסגדים (הר הבית); שלא הסכים לשום פשרה בעניין הפליטים; שדרש מהפלסטינים לחתום שזהו "סוף הסיכסוך".

עד כה הכחישו חסידיו השוטים של ברק את העובדות האלה בזעם. אבל השבוע הופיע עד העשוי להכריע במישפט. זהו עד-ראייה ניטרלי ואובייקטיבי, ששום שופט לא יפקפק במהימנותו: רוברט מאלי, עוזרו האישי של הנשיא קלינטון לענייני המיזרח התיכון, שהשתתף בכל דיוני קמפ-דייוויד. הוא יעיד, בין השאר, על העובדות הבאות:

לפני הוועידה חזר בו ברק מההבטחה להעביר לרשות הפלסטינית את אבו-דיס ושני הכפרים השכנים, למרות שקלינטון הבטיח זאת אישית לערפאת. כן סירב ברק למלא את ההתחייבויות של ישראל על פי הסכמים קודמים: נסיגה שלישית גדולה, שיחרור אסירים ועוד. בגלל זה התפרץ קלינטון על ברק כמה פעמים.

לפני הוועידה המשיך ברק בפעולה קדחתנית להרחבת ההתנחלויות ובסלילת כבישים עוקפים, ובכך הרס אצל הפלסטינים כל שריד של אימון בכוונותיו. לפני הוועידה (ובהמשכה) ויתרו הפלסטינים לא רק על 78% מפלשתינה (א"י) המנדטורית, אלא גם הסכימו לסיפוח גושי-התנחלות והשכונות היהודיות בירושלים המיזרחית לישראל, וכן הסכימו לעיקרון שמימוש זכות-השיבה לא יפגע באינטרסים הדמוגרפיים והביטחוניים של ישראל.

שום מדינה ערבית אחרת לא הסכימה לוויתורים מסוג זה.

תמורת סיפוח גושי ההתנחלות הציע ברק לפלסטינים שטח בגודל של תשיעית מהשטח המסופח (!), מבלי לפרט היכן. בכל מהלך הוועידה לא הגיש ברק שום הצעה בכתב, לא נכנס לפרטי ההצעות שהעלה בעל-פה, ובעיקר: לא גילה לא לערפאת ולא לקלינטון לאיזה הסדר סופי הוא חותר. בתגובה על כך לא הגיש גם ערפאת שום הצעות משלו, וממילא לא התנהל שום משא-ומתן אמיתי. קלינטון הסכים עם ערפאת שברק הוא "מגושם מבחינה פוליטית, מתסכל וחסר מגע אישי", אך האמין שברק רוצה בשלום למרות הכל. ערפאת האמין שברק אינו רוצה להגיע לשלום אלא רק לשכנע את העולם שהפלסטינים אינם רוצים בשלום. ואכן, מאז הוועידה ועד היום מתפאר ברק בכך ש"חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת".

קלינטון רימה את ערפאת בצורה גסה. הוא הבטיח לו מראש שאם תיכשל הוועידה, שכונסה בלי הכנה רצינית, לא יאשים את הפלסטינים. הוועידה אכן נכשלה, ואז הטיל קלינטון את כל האשמה על ערפאת, כדי לעזור לברק להיבחר מחדש. אחרי עדות כזאת, איך יפסוק בית-המישפט?

כאשר נאלצים חסידי ברק להודות שהסיפור על "הצעות קמפ-דייוויד" הוא אגדה, הם נסוגים לקו אחר: "נכון, בקמפ-דייוויד באמת לא הוגשו הצעות סבירות, אבל לאחר מכן, בפגישת טאבה בינואר 2001, הוצעו הצעות נדיבות הרבה יותר. אלה ענו על כל התביעות הפלסטיניות, ובכל זאת נידחו על ידם."

בטאבה הוגשה גם מפה שצימצמה בהרבה את השטחים שברק דרש לספח לישראל. על כך יש כמה תשובות:

אם התכוון ברק ברצינות להציע הצעות מרחיקות-לכת, מדוע לא הציע אותם בקמפ-דייוויד, כאשר הרגיש שהוועידה עומדת להתמוטט? כישלון קמפ-דייוויד גרם לפרוץ האינתיפאדה, כפי שניבאנו (וכמסתבר, גם המומחים האמריקאיים).

מאותו רגע והלאה, המציאות בצד הפלסטיני השתנתה לחלוטין, מאות נהרגו, והיה הרבה יותר קשה לערפאת לשכנע את דעת-הקהל שלו להפסיק את ההתקוממות מבלי לקבל מראש הישג מדיני חשוב. הצעות טאבה לא הועלו מעולם על הכתב, ועד היום לגמרי לא ברור מה הוצע, מי הציע ועל דעת מי.

כידוע, ברק עצמו התכחש לדברים כבר למחרת היום.

בינתיים כבר פרצה מערכת-הבחירות בישראל, וכל הסקרים ניבאו מפלה מוחצת לברק. איך יכול היה ערפאת לעשות ויתורים מפליגים לאדם, שקרוב לוודאי לא יהיה בשילטון בעוד חודשיים? מה גם שברק עצמו לא הביא כלל את הדברים לפני הציבור.

ערפאת לא דחה את הצעות טאבה, אלא מכריז גם עכשיו שהם צריכות לשמש בסיס להמשך המשא-והמתן. ברק עצמו הכריז שהצעות טאבה אינן קיימות והיו כלא היו. בסוף המשפט תישאר השאלה: האם התכוון הנאשם ברק בכנות להגיע לשלום, ורק תערובת של שחצנות, בורות וטיפשות פוליטית מנעה זאת (כפי שמאמין קלינטון, על פי עדותו של מאלי), או שמראש לא היתה לו כך כוונה כזאת, אלא רק לשכנע את העולם שהוא רוצה בשלום ואילו ערפאת רוצה לזרוק את ישראל לים.

על כך יצטרכו השופטים להחליט.