מי יגול עפר מעיניך, ג'ו מקארתי. הלכת לעולמך כאדם בזוי, שמך הפך לקללה בשפות רבות. והנה אתה קם לתחייה במדינת ישראל, במלוא תיפארתך. (מכיוון שהיית אנטישמי בליבך, זה בוודאי נראה לך ניצחון מוזר.) יש לי סיפור קטן שיכול לשמש דוגמה. פעם בשבוע אני כותב מאמר-פרשנות על המצב ומכניס אותו לאתר האינטרנט שלי. הוא מופנה, כמובן, לציבור הישראלי. כל מי שמעוניין בדעתי יכול להתחבר לאתר ולקרוא אותו במקורו העברי. אולם האינטרנט הוא עולם של פלאים. תרגום אנגלי של המאמר נכנס לאתר בוזמנית ומגיע תוך שניות לאלפי נמענים ברחבי העולם. רבים מהם מעבירים אותו הלאה, ברשתות-הפצה משלהם. עיתונים שונים בעולם מעתיקים אותו מהאתר ומפרסמים אותו בשפות שונות. תוך דקות אני מקבל הדים מארצות שונות.

לרגל כניסת הפסקת-האש המפוקפקת לתוקפה, הקדשתי את מאמרי בשבוע שעבר לסיכום-ביניים של אינתיפאדת אל-אקצה. ניסיתי לבחון, בצורת אובייקטיבית ככל שניתן, את חשבון הרווח וההפסד של הפלסטינים. עיתון פלסטיני מוביל, אל-חיאת אל-ג'דידה (החיים החדשים), הנחשב לביטאון הרשות הפלסטינית, פירסם את המאמר כולו. יש בארץ גופים אחדים, הנהנים ממימון אדיר, שתפקידם לאסוף חומר לתעמולת הימין הקיצוני, גם מכלי-התקשורת הפלסטיניים. אלה לקטו מישפטים מן המאמר, הוציאו אותם מהקשרם וחיברו אותם ביחד, על פי השיטה הידועה. כך יצא התבשיל: אורי אבנרי כותב בעתון פלסטיני וקורא לפלסטינים להמשיך באלימות נגד ישראלים. אין, כמובן, זכר לעובדה שהעיתון הפלסטיני העתיק את המאמר מאתר ישראלי. אף מילה על כך שהמשפטים המצוטטים לקוחים מקטע על הלכי-רוח פלסטיניים, ומתארים את הדיעות הפלסטיניות בזכות המשך המאבק האלים. מה נשאר? אבנרי קורא לפלסטינים לרצוח ישראלים. לא פחות. אחרי שהארס נקלט במשך כמה ימים, נאלץ המוסד הימני לחזור בו, גם זאת על סמך טענות כוזבות.

מה שהרגיז את אנשי הימין באמת בניתוח שלי היה הקטע שבו קבעתי כי האינתיפאדה כבר הוכיחה, בצורה בלתי-הפיכה, שאין עתיד להתנחלויות. אין עוד שמץ של סיכוי שהמתנחלים יישארו במקומם.

הנימוק העיקרי להקמת ההתנחלויות – לפחות מהשפה ולחוץ – היה שהן דרושות לביטחון המדינה. רפאל איתן, הרמטכ"ל הביזיונר, אף נשבע על כך בתצהיר לבית-המשפט העליון. עכשיו הוכח שנכון ההפך: צה"ל קורס תחת עומס ההגנה עליהן. קורס ממש: אם יימשך המצב הנוכחי יחדל צה"ל מלהיות צבא המסוגל להגן על המדינה, מאחר שאינו מסוגל להתאמן ולהיערך כראוי לקראת הסכנות הקיומיות. שלא לדבר על המשאבים הכלכליים העצומים המושקעים במשימה זו.

ההתנחלויות הן איים – או קבוצות-איים – בים של אוכלוסיה פלסטינית, ששינאתה אותן גוברת מיום ליום. הכבישים אליהן חשופים ואינם ניתנים להגנה. שום אדם נורמלי לא יסכן את נפשו כדי להגיע אליהם – לא ספקים, לא בעלי מלאכה, לא עוזרי-בית, אפילו לא קרובי-מישפחה. חלק גדול של המתנחלים, שלא באו לשם מתוך הזיות משיחיות, כבר עזבו בשקט או שוקלים עזיבה, אחרים נשארים שם באין ברירה, כל עוד הממשלה אינה משלמת פיצויים לעוזבים. זו טעות להתרשם מהקנאים, שהשתלטו על התיקשורת, והמייצגים רק' את עצמם ושכמותם. לציבור הרחב זה מתחיל להימאס. הוא נדרש לשלוח את בניו ובנותיו, אנשי חובה ומילואים, כדי להגן על חבורות קנאים. המתנחלים לא היו מעולם פופולריים אצל רוב הציבור, גם לא לפני שיגאל עמיר רצח את רבין בעידוד חלק מרבני יש"ע. סקרי-דעת-הקהל מראים שרוב עצום מוכן עכשיו להפסיק כל פעולה בהתנחלויות תמורת הפסקת-אש. כמה זמן יעבור עד שהאמהות והאבות תתחלנה לשאול: עד מתי? לשם מה? מה אנחנו עושים שם? כך קרה בשעתו בעזה וברמאללה, כך יקרה מחר בעופרה ובאריאל.

כל הסדר מדיני העולה על הדעת יהיה כרוך בפינוי המתנחלים. לכן הם מפיצים עכשיו את הסיסמה: "אין פיתרון לסיכסוך". כלומר, נילחם לנצח, ובינתיים יישארו המתנחלים במקומם. זהו מישחק ב"נדמה לי". הסיכסוך לא יימשך לנצח. הוא לא יימשך אפילו הרבה שנים. זה יימאס הרבה לפני זה. גם מקארתי לא יעזור.