ביום ראשון בערב יתקיים ב"מוזיאון ארץ-ישראל" בתל-אביב דיון פומבי על הנושא "פתק לבן - כן או לא?" אין זו שאלה ריטורית. עשרה ימים לפני הבחירות יש עדיין מאות אלפי אזרחים, יהודים וערבים, המתלבטים, מתייסרים, לוחמים עם עצמם ממש. אני אחד מהם. זוהי הכרעה מוסרית ומעשית, מן הקשות שעמדו לפנינו מזה שנים. איננו יכולים להתחמק ממנה.

מכיוון שאני אמור להנחות דיון פומבי, החלטתי לערוך את הנימוקים בעד ונגד בשני טורים, כמו בחשבון בנקאי. טור של זכות וטור של חובה. קודם כל, כמה פריטים שלא כללתי בו. אין כאן עניין של נקמה על הפרכת תיקוותינו או עונש על ההבטחות הכוזבות. גם אופיו של אהוד ברק אינו עומד לדיון, אלא אם כן הוא נוגע לעניין. אין כאן תחרות-יופי, ואיננו בוחרים במר ישראל. אין זו מסיבה של תה וסימפאטיה.

כל הנימוקים בעד ונגד חייבים להיות פוליטיים, מעשיים וענייניים. ההכרעה גורלית מכדי שנוכל להרשות לעצמנו לערבב בה רגשות, אהבות ושנאות. בטור "ברק" אמנה את הנימוקים נגד פתק לבן, בטור "לבן" אמנה את הנימוקים בעדו. ברק : פתק-לבן הוא פתק למען שרון. שרון הוא אדם מסוכן. הוא כבר הוכיח פעמים רבות (ולא רק בפרשת לבנון) שהוא הרפתקן חסר-שיקול וחסר-אחריות. הוא אדם כוחני ודורסני, הנוטה לפתור בעיות בהפעלת כוח בלתי-מרוסן. מעשיו בלתי-צפויים מראש. הוא מסוגל למעשי-אכזריות נוראים. יש מידה רבה של סבירות לכך שהוא ידרדר את המצב עד כדי מילחמה כוללת, שבה יופעל נשק להשמדה המונית, טילים, גזים ומה לא.

לבן : נכון שהוא בלתי-צפוי. אבל אדם בלתי-צפוי כמוהו מסוגל גם לעשות שלום בלתי-צפוי. זיכרו מה אמרתם לפני שנבחר בגין ב-1977.

ברק : כמה ששרון מסוכן, האנשים שמסביבו מסוכנים עוד יותר. חישבו על ליברמן. חישבו על זאבי. בהרכב הנוכחי של הכנסת, שרון יהיה תלוי בכל גחמה של סיעה קטנה.

לבן : שרון לא ירצה להיות תלוי בכל גחמה של ליברמן או זאבי, וגם לא של שרנסקי והרבי מגור. לכן יקים ממשלת-אחדות. ברק עצמו יצר את המצב הזה, כשקיבל את ההחלטה המוזרה להתפטר מבלי לפזר את הכנסת, כך שבמיקרה הטוב ביותר יהיה באותו המצב כמו שהיה קודם לכן.

ברק : אל תסמכו על זה ששרון לא יקים ממשלה לאומנית-דתית-קיצונית. הוא יהיה חשוף ללחץ עצום מצד המתנחלים. מישרד-החינוך בידי ליבנת, מישרד-הפנים בידי ש"ס, המישרד-לביטחון-פנים בידי ליברמן.

לבן : אבל גם ברק יקים, קרוב לוודאי, ממשלת-אחדות. בכנסת הנוכחית כמעט ולא תהיה לו ברירה.

ברק : אפילו בממשלת-אחדות יהיה הבדל בין הרכב שבו יהיה ברק ראש-הממשלה ושרון שר-הביטחון לבין הרכב שבו שרון יהיה ראש-הממשלה וברק שר-הביטחון.

לבן : מה ההבדל? גם בלי שרון בממשלה הפר ברק את הבטחתו לעשות שלום. הוא הרס את סיכויי השלום עם סוריה, מפני שפחד להוריד את ההתנחלויות בגולן. הסיפור המגוחך על 100 מטרים בחוף הכינרת שימש רק כתירוץ. כך נהג גם בעניין הפלסטיני. כאילו התקדם, כאילו "הפך כל אבן", אך בסוף הציג "קווים אדומים" שהפכו כל הסכם לבלתי-אפשרי: לא למסור לפלסטינים את הריבונות על מיתחם-המיסגדים בירושלים, לא להחזיר אף פליט אחד חוץ מכמה אלפים במסגרת איחוד-מישפחות. הוא מדבר על סיפוח %10-5 משטח הגדה, אך למעשה הוא רוצה לספח באמתלות שונות לפחות %25 מהגדה ולהשאיר את הפלסטינים בארבע-חמש מובלעות המנותקות זו מזו, כשכל אחת מהן מוקפת על-ידי המתנחלים והצבא. במה זה יותר טוב מכוונות שרון?

ברק : אצל ברק יש לפחות סיכוי שיתרכך, לאט-לאט, צעד אחרי צעד. אצל שרון אין. הוא יביא למילחמה.

לבן : אבל ברק כבר הביא למילחמה! איך אדם כזה, שכל מילה וכל תנועה שלו מביעים סלידה מהפלסטינים ומערפאת, יכול לשכנע ציבור לשלום? כשהוא מדבר על "גירושין ולא נישואין, הפרדה ולא אהבה", ומתוודה ש"זה לא תענוג לשבת עם ערפאת" - הרי הוא משניא את השלום ואת הפרטנר על המוני הציבור. אם ערפאת כל-כך איום, אז איזה מין שלום אפשר לעשות?

ברק : ברק יכול ללמוד. אפילו אם נקבל שבשנה וחצי האחרונים עשה הרבה שגיאות, הוא יכול להסיק מסקנות ולעלות בתקופת-הכהונה הבאה שלו על דרך אחרת. רבין כשל בתקופת-הכהונה הראשונה (1977-1974), וכשחזר לשילטון ב-1992 זה היה לבסוף רבין אחר לגמרי.

לבן : לא הייתי סומך על זה. אין שום סימן לכך. אם נצביע בעדו, נישא באחריות המוסרית והפוליטית לכל מעשיו. זה עלול להיות סוף תנועת-השלום הישראלית בעיני הערבים והעולם. אם תהיה הצבעה מאסיבית בפתק הלבן, לפחות נקבע שמי שנכשל אינו מחנה-השלום, אלא ברק לבדו.

ברק : מי יידע על כך? הרי פתקים לבנים הם סתם פתקים פסולים. לא יספרו אותם.

לבן : זו טעות. בדו"ח הסופי של ועדת-הבחירות יופיעו: מיספר בעלי זכות-הבחירה, מיספר המצביעים בפועל ומיספר הקולות הכשרים. ידוע מה האחוז הרגיל של בעלי זכות-הבחירה שאינם מגיעים לקלפי, וגם מה האחוז הרגיל של קולות פסולים. אם יהיה הפעם אחוז הרבה יותר גבוה בשני המיספרים האלה, יוכל כל אחד לעשות את החשבון ולקבוע מה כוחו של המחנה שנמנע. זו תהיה הפגנה של כוח.

ברק : ב-1933 עזרו הקומוניסטים הגרמנים לעליית הפאשיזם לשילטון על-ידי הפלת הממשלה הסוציאל-דמוקרטית. באיראן שיתפה מיפלגת-טודה הקומוניסטית פעולה עם האייתוללה חומייני להפלת השאה ועזרה לו לעלות לשילטון. תחשבו על זה! אל תחזרו על שגיאות נוראות אלה!

לבן : החובה הראשונה שלנו היא שלא לבגוד בעצמנו. חובתנו הדמוקרטית היא להצביע בעד הדברים שאנחנו מאמינים בהם, ובמצב הנוכחי פירוש הדבר הצבעה בפתק לבן.

ברק : האמנם?