ג'ורג' סורוס, המולטי-מיליארדר האמריקאי, גורם צרות לבנימין נתניהו.

בשעה מסוימת זו, נתניהו ממש אינו זקוק לצרות נוספות. יש לו די והותר. פרשת-שחיתות ענקית, הקשורה בצוללות הגרמניות, מתקרבת אליו בצעדים איטיים אך בטוחים.

סורוס הוא יהודי הונגרי, ניצול השואה. באחרונה הדביקה המפלגה השלטת בהונגריה כרזה עם פרצופו על הקירות בבודפשט, בתוספת מלים שנודף מהן ריח אנטישמי. החטא של סורוס הוא תמיכתו בעמותות לזכויות-האדם במולדתו הקודמת. הוא עושה את זה גם בישראל, אם כי בממדים קטנים. מכאן שגם נתניהו לא נמנה עם חוג אוהביו.

זה יצר מצב מביך. נתניהו התכונן לבקר בבודפשט כדי להיפגש עם עמיתו, ויקטור אורבן, שגם הוא חשוד באנטישמיות קלה. אך בעיני נתניהו, אורבן הימני-קיצוני הוא שותף-לדיעה.

הקהילה היהודית בהונגריה סערה. חבריה דרשו שהביקור יידחה עד שהכרזות על סורוס יוסרו מהקירות. בסוף הוסרו רובן – אם כי לא כולן – ונתניהו נפגש עם אורבן. אך הפרשה כולה הראתה שהאינטרסים של מדינת-ישראל אינם זהים בהכרח עם האינטרסים של הקהילות היהודיות בעולם, כפי שהציונים טוענים ללא לאות.

ימים אחדים לפני הפגישה בהונגריה הופיע אורבן באירוע לזכרו של האדמירל מיקלוש הורטי, מי שהיה ראש המדינה ההונגרית בימי מלחמת-העולם השנייה, כאשר הונגריה שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית, כפי שעשו כל מדינות מזרח-אירופה (מלבד פולין, שהייתה כבושה בידי הגרמנים).

עוד אירוע מביך. איך יכול היה אורבן להלל את הורטי, משתף-הפעולה עם הנאצים, ערב ביקורו של ראש מדינת-היהודים?

למעשה, מעשיו של הורטי נתונים עד היום בוויכוח חריף. הוא הגדיר את עצמו כאנטישמי והיה אדם מלא סתירות. אבל הוא הצליח במשימה שכל שאר מנהיגי אירופה כשלו בה: הוא הציל את חייהם של מאות אלפי יהודים, על-ידי כך שהפר את פקודות היטלר ורימה אותו.

אחת הניצולות הייתה דודתי, יהודיה גרמניה שהתחתנה עם יהודי הונגרי, גורשה על-ידי הנאצים להונגריה, שרדה בגטו והגיעה בסוף לארץ. ניצול אחר היה "טומי" לפיד. אלמלא הטכסיסים הנכלוליים של הורטי, יתכן שיאיר לפיד לא היה בא לעולם.

אינני יכול להתאפק מלעצור ולספר בדיחה מן הימים ההם.

אחרי ההתנפלות היפאנית על הצי האמריקאי בפרל הרבור (דצמבר 1941), היטלר ציווה על כל המשת"פים שלו להכריז מלחמה על ארצות-הברית. השגריר ההונגרי בוושינגטון הצטווה גם הוא להגיש הצהרת-מלחמה לשר-החוץ האמריקאי, קורדל האל. זה החליט להתל בשגריר.

"הונגריה? הונגריה?", תהה, "מה אתם? רפובליקה?"

"לא, אדוני, אנחנו ממלכה," השיב הלה.

"באמת? ומי המלך שלכם?"

"אין לנו מלך. יש לנו עוצר, האדמירל הורטי."

"אדמירל? אז יש לכם צי גדול?"

"אין לנו צי. אין לנו בכלל חוף-ים."

(הורטי הפך לאדמירל כאשר הונגריה הייתה עדיין חלק מהממלכה האוסטרו-הונגרית, שלה אכן היה צי קטן.)

"מוזר. ממלכה בלי מלך, אדמירל בלי צי. אז מדוע אתם מכריזים מלחמה על אמריקה? האם יש לכם תביעות מאיתנו?"

"לא, יש לנו תביעות מרומניה."

"אז מדוע אתם לא מכריזים מלחמה על רומניה?"

"איננו יכולים. רומניה היא בעלת-הברית שלנו."

סליחה על האתנחתא. נחזור לנתניהו.

זה עתה עשתה ממשלת ישראל שני דברים, שהעלו את חמתם של יהודי אמריקה והעולם כולו.

האחד נוגע לכותל המערבי, המקום הקדוש ביותר ליהדות.

מכיוון שאני אתיאיסט אדוק, מקומות קדושים לא מדברים אלי. מה גם שהכותל המערבי כלל אינו שריד של בית-המקדש ששוקם לפני אלפיים שנה על-ידי המלך הורדוס הרשע, אלא רק קיר התומך בתל העפר, שעליו נבנה המקדש.

ביקרתי שם בפעם האחרונה ב-1946. הכותל המרשים גבל אז בסמטה צרה, שגרמה לכותל להיראות עוד יותר גבוה. מיד אחרי מלחמת ששת-הימים נמחקה כל "שכונת המוגרבים", שגבלה בכותל, כדי ליצור את הרחבה הגדולה. אני עוד זוכר את הפנים המבועתות של ילדה, ממגורשי השכונה, שסחבה על גבה ארון בסמטה של העיר העתיקה.

הכותל נמסר לחרדים, תמורת קולותיהם בכנסת. הנשים המתפללות הופרדו, כמובן, מהגברים המתפללים.

עם גבור הפמיניזם, המצב הפך לבעייתי. לבסוף נמצאה פשרה: חלק קטן מאוד מהכותל הפך לאתר תפילה "משותף", גברים ונשים ביחד, וגם לקהילה הרפורמית והקהילה הקונסרבטיבית. שתי קהילות אלה מהוות מיעוט קטן בישראל, אך רוב בין יהודי ארצות-הברית.

עכשיו, כתגובה על לחץ האורתודוכסים, נתניהו רוצה לבטל את הפשרה, דבר המעורר סערה בקרב יהודי אמריקה.

כאילו לא די בכך, נתניהו רוצה גם לבטל את ההכרה בגיורים המבוצעים בארץ על-ידי הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים. מכיוון שאין בישראל הפרדה בין דת ומדינה, די לשם כך בחוק רגיל. בינתיים הופכים המוסדות הציבוריים במדינה ליותר ויותר דתיים, עד כדי כך שנוצרה מילה עברית חדשה: "הדתה".

את הקהילות הרפורמית והקונסרבטיבית באמריקה בכלל לא מעניין הכיבוש, הדיכוי האכזרי של הפלסטינים, וגם לא מעשי ההרג היומיומיים. הן תומכות בממשלת ישראל ללא סייג. אך הכותל והגיורים מסעירים אותם מאוד-מאוד. הרי גם איוונקה טראמפ התגיירה כדי להינשא ליהודי. משמע, הגיורים הם ביזנס חשוב.

ישראל מוגדרת רשמית כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". חוק חדש עומד למחוק את המילה "דמוקרטית" מהנוסחה, כך שתישאר רק "מדינה יהודית". רבים רואים בה את המפקדה העולמית של כל היהודים. נתניהו הצהיר לא-פעם שהוא רואה את עצמו כמנהיג וכמגן של כל יהודי העולם.

אם כן, האם יכול להיות ניגוד בין האינטרסים של היהודים בכל מקום לבין האינטרסים של מדינת-ישראל?

זה יכול לקרות, וזה קרה מאז לידת הציונות. בנימין זאב הרצל, גם הוא יהודי הונגרי, שוחח עם המנהיגים האנטישמים של רוסיה הצארית ומדינות אחרות, והבטיח לעזור להם להיפטר מהיהודים שלהם ולהביא אותם לפלסטינה. האינטרס המשותף הזה היה מונח ביסוד הרבה בריתות מוזרות לאורך הימים.

האנטישמים תמיד העדיפו את הציונים. אדולף אייכמן רשם באוטוביוגרפיה שכתב בכלא הישראלי שהוא ראה בציונים את "החלק בעל-הערך" של היהדות. וכן הלאה.

אברהם שטרן, שכינויו היה "יאיר", התפלג מ"הארגון הצבאי הלאומי" בראשית מלחמת-העולם השניה מפני שהתנגד לשביתת-הנשק של אצ"ל עם הבריטים. הוא הקים קבוצה חדשה, שהבריטים קראו לה "כנופיית שטרן", ושהייתה מבוססת על הכלל "האויב של אויבי הוא ידידי". שטרן שלח שליחים לשגרירויות גרמניות כדי להציע ברית עם גרמניה, אך היטלר התעלם ממנו. בסוף נורה שטרן על-ידי הבריטים.

בשנים הראשונות של מדינת-ישראל, כשבן-גוריון התכונן לבקר בארצות-הברית בפעם הראשונה כמנהיג המדינה, הפצירו בו עוזריו שלא יזכיר שם את נושא העלייה, כדי שלא להרגיז את יהודי אמריקה, שכספם היה דרוש באופן דחוף כדי לקנות מזון. בן-גוריון התנגד אך נכנע.

באותה עת כתב ידידי, מיכאל אלמז, סיפור היתולי על קהילה קטנה של יהודים עשירים כקורח, בעלי מכרות יהלומים, בפינה נידחת של אפריקה. כאשר המדינה הייתה זקוקה לכסף כאוויר לנשימה, כדי לקנות קמח ללחם, בחרה הסוכנות היהודית באיש-ההסברה הכי מוכשר שלה. הוא כינס את חברי הקהילה ההיא ונאם בפניהם את הנאום הכי נרגש שנשא בחייו. כשסיים, לא הייתה עין יבשה אחת באולם.

למחרת היום קיבל הודעה מראש הקהילה: "הדברים שלך זיעזעו אותנו עד כדי כך, שהחלטנו למסור את כל הרכוש שלנו לילידים ולעלות לישראל כחלוצים."

המטרה הרשמית של הציונות היא להעלות את כל יהודי העולם לישראל. הרצל עצמו האמין שזה יקרה, ובמקום אחד כתב שלאחר מכן רק אזרחי המדינה היהודית ייקראו עוד יהודים. כל מי שיעדיפו לא לבוא יחדלו מלהיקרא יהודים ויהיו גרמנים, אמריקאים וכו'.

נהדר. אך אילו זה קרה, מי היה מכריח עכשיו את דונלד טראמפ להטיל וטו על כל החלטות האו"ם המגנות את ישראל על מעשיה בשטחים הכבושים? מי היה לוחם בתנועות המטיפות לחרם על ישראל?

ההרפתקאות של נתניהו בהונגריה לא הסתיימו בפרשות סורוס והורטי. רחוק מזה.

כשהיה בבודפשט, השתתף נתניהו בפגישה סגורה עם ארבעה ראשי-ממשלה ממזרח אירופה – הונגריה, פולין, סלובקיה וצ'כיה. טכנאי טיפש שכח לנתק את המיקרופונים של העיתונאים שחיכו בחוץ, כך שהם הקשיבו במשך 20 דקות לנאומו הסודי של ראש ממשלתנו.

באוזני ידידיו החדשים, כולם אנשי הימין הקיצוני ודמוקרטים מפוקפקים, שפך נתניהו את ליבו. הוא אמר שאירופה המערבית הליברלית, המתעקשת להתנות את עזרתה לישראל בקיום זכויות-האדם, היא "משוגעת". אירופה "מתאבדת" כשהיא מאפשרת להמוני מוסלמים להיכנס לשטחה. היא לא מבינה שישראל היא המחסום האחרון בפני זרם המוסלמים.

מה זה מזכיר? בספרו "מדינת היהודית", התנ"ך הציוני, כתב הרצל: "למען אירופה נהווה שם (בפלסטינה) חלק מהחומה נגד אסיה. אנחנו נשמש כעמדה הקדמית של התרבות (האירופית) נגד הברבריות (הערבית)."

שורות אלה נכתבו לפני 121 שנים, בשיא עידן הקולוניאליזם. החזרה עליהן עכשיו היא – אם להשתמש במילה של נתניהו – "משוגעת".

במאבק בין נתניהו, אורבן ושות' נגד סורוס ודומיו על שלטון זכויות-האדם, סורוס הוא שעתיד לנצח.