בעיניי, צרפת היא ארץ החרות.

כשהייתי בן 10, ברחתי עם משפחתי מגרמניה לצרפת, בדרך לארץ. פחדנו שניעצר בגבול. כאשר חצתה הרכבת את הנהר ריין, גרמניה נשארה מאחורינו וצרפת לפנינו, נשמתי לרווחה. מארץ העריצות לארץ החרות, מהגיהינום לגן-עדן.

מעולם לא שכחתי את ההרגשה הזאת. בכל פעם שביקרתי בצרפת, חזרה אלי אותה הרגשה מאז.

נזכרתי בה שוב השבוע, כאשר ראיתי בטלוויזיה "תחקיר" על "האנטישמיות בצרפת", שזכה לשבחים רבים. למעשה היה זה צרור של קשקושי תעמולה.

"האנטישמיות בצרפת" היא עכשיו באופנה במקומותינו. הושקע בה מאמץ תעמולתי אדיר. המטרה היא לגרום ליהודי צרפת "לעשות עלייה" (ביטוי מפלצתי בעברית).

לפי ה"תחקיר" נתונים היהודים הצרפתים בסכנה איומה. יתכן שצפויה להם שואה שנייה. הם מותקפים ברחוב. הם נושאים נשק. הם חוששים לחבוש כיפה. לטובת ילדיהם, עליהם לבוא לישראל. מהר. מייד!

כשהתבוננתי בתחקיר בתשומת-לב, שמתי לב לפרט מוזר: שרוב היהודים שהופיעו בכתבה חבשו כיפות. מוזר. כמעט מעולם לא נתקלתי בצרפת בחובשי-כיפות.

אחר-כך שמתי לב לעוד פרט מוזר: היה נראה לי שכמעט כל היהודים שרואיינו בתחקיר היו בעלי חזות צפון-אפריקאית, ובמיוחד אלג'ירית.

יתר על כן, כל התקריות האלימות שהוזכרו בתחקיר בוצעו על-ידי מוסלמים. הם לא התרחשו בשדרות שאנז-אליזה, אלא בפרברים, שבהם חיים מוסלמים צפון-אפריקאיים בשכנות צפופה עם יהודים צפון-אפריקאים.

מדוע התרחשו התקריות האלה? מדוע דווקא שם? ואיזה קשר יש ביניהן לבין "אנטישמיות בצרפת"?

כשאני שומע על אנטישמיות בצרפת, אני רואה לנגד עיניי את המסורת הארוכה של איבה ליהודים ששררה בצרפת הנוצרית. גם אחרי המהפכה הצרפתית, שבה שוחררו גם היהודים, נותרה בצרפת אנטישמיות רבה. די להיזכר בפרשת דרייפוס לקראת סוף המאה ב-19, כאשר קצין-צבא יהודי חף-מפשע הורשע בריגול לטובת גרמניה ונשלח לאי-השדים בגיאנה הצרפתית. המוני צרפתים צעדו לאורך שדרת שאנז-אליזה וצרחו "מוות ליהודים!" אחד הצופים במחזה היה עיתונאי וינאי בשם תיאודור הרצל, שהסיק מכך שעל היהודים לנטוש את אירופה ולהקים מדינה משלהם. כך נולדה הציונות.

האנטישמיות הנוצרית הזאת, שמקורה – לדעתי - בסיפור צליבת ישו, היית קיימת תמיד בצרפת, ובכל הארצות הנוצריות. מאז השואה היא הפכה לתופעה שולית. גם בצרפת.

האיבה בין יהודים ומוסלמים, המשתוללת עכשיו בפרברי פאריס, היא דבר שונה לגמרי. אין לה שום קשר לאנטישמיות. אגב, שני הצדדים הם שמים.

המצב הזה התחיל באלג'יריה לפני הרבה זמן. הצרפתים כבשו את הארץ ב-1830 והתנחלו בה בממדים גדולים. הם עשו מעשה פיקח מאוד: הם העניקו אזרחות צרפתית לכל היהודים המקומיים, אך לא למוסלמים, שהיוו את הרוב הגדול באוכלוסייה. כמו שאמרו הרומאים: "הפרד ומשול".

כאשר פרצה ב-1954 מלחמת-השיחרור האלג'ירית, צידדו היהודים במדכאים ופעלו נגד המדוכאים. הם היו גאים באזרחותם הצרפתית.

ולא די בכך. כאשר החלו המתנחלים הצרפתים חוששים שהצבא הצרפתי ינטוש אותם, הם הקימו מחתרת חמושה משלהם, האו-אה-אס, שהפעילה טרור נגד המוסלמים. היהודים המקומיים השתלבו בארגון זה. כאשר המתנחלים הצרפתים החלו עוזבים וחוזרים לצרפת, מחתרת האו-אה-אס הפכה כמעט לארגון יהודי.

איכשהו הייתי מעורב באירועים האלה. ארגון "החזית לשחרור אלג'יריה" (פל"ן בצרפתית) חש שניצחונו קרוב, והוא חשש שמא היהודים יעזבו את אלג'יריה. היהודים מילאו תפקיד חשוב בכלכלה ובתרבות של אלג'יריה. מנהיגי הפל"ן חששו בצדק שאם היהודים יעזבו הם ישאירו מאחוריהם חור גדול, דבר שיפגע בתקומת ארצם.

הם פנו אלי – באמצעות מתווכים בצרפת – וביקשו ממני להקים ארגון ישראלי שיתמוך בעצמאות אלג'יריה. הקמתי את "המועצה הישראלית למען אלג'יריה חופשית", שהייתה מורכבת מעשרות אינטלקטואלים ידועי-שם. הפל"ן תרגם לצרפתית את חומר-ההסברה שפירסמנו והפיץ אותו בקרב יהודי אלג'יריה.

לשווא. כאשר הכריז הנשיא שארל דה-גול שהצבא הצרפתי ייצא מאלג'יריה בתאריך מסויים, נתקפו המתנחלים בבהלה וכמיליון צרפתים ברחו תוך ימים מספר. יחד איתם ברחו כמעט כל היהודים.

יהודי אלג'יריה לא באו לישראל. הם היו משולבים בתרבות הצרפתית והיגרו לצרפת. בכך הם היו שונים מיהדות מרוקו ומיהדות תוניסיה, שבהן רק השכבה העשירה היגרה לצרפת, וכל האחרים באו למדינת-ישראל.

מה שקורה עכשיו הוא המשך המאבק האלג'ירי על אדמת צרפת. הסכסוך ששלט פעם ברחובות אלג'יר ואוראן נדלק מחדש ברחובות פאריס ומרסיי.

טראגי? כן. עצוב? בהחלט. אנטישמיות? לגמרי לא. אין לזה שום קשר לאותה מגפה אירופית.

כדי לקבל תמונה אמיתית ממה שמתרחש בצרפת צריך להשוות את מספר התקריות של המוסלמים נגד היהודים לממדי התקריות של הנוצרים נגד המוסלמים.

לא ראיתי סטטיסטיקות, כי הצרפתים מתעקשים שאין להבדיל בין האזרחים על פי צבע-העור, הדת והגזע.

ואולם, אני מוכן להתערב שבצרפת מספר ההתנכלויות למוסלמים עולה לאין שיעור על מספר ההתנכלויות ליהודים.

הניאו-פאשיזם הצרפתי, בהנהלת מארין לה-פן, מתרכז כולו בשנאה למוסלמים. הוא משתדל דווקא להתחנף ליהודים. יש במפלגה זו פעילים יהודיים. לה-פן מעריצה את ישראל, וסילקה אפילו את אביה מהמפלגה מפני שהשמיע הערות אנטישמיות מהסגנון הישן.

אם כן, מה מקור הבהלה הנוכחית מפני האנטישמיות הצרפתית?

יש לכך כמה וכמה סיבות טובות.

באופן בסיסי, הציונות והאנטישמיות ירדו לעולם כרוכות זו בזו. הן אחיות-תאומות. המילה "אנטישמיות" נולדה רק כעשרים שנה לפני המילה "ציונות". כאמור, הרצל הפך לציוני בגלל האנטישמיות (הצרפתית). משפחתי באה לארץ בגלל האנטישמיות (הגרמנית). מאותה הסיבה, פחות או יותר, באו לארץ כל היהודים.

אפשר לומר, שלולא הייתה האנטישמיות קיימת, הציונות הייתה צריכה להמציא אותה.

לפי האידיאולוגיה הציונית, מדינת-ישראל קיימת כדי לשמש מחסה ליהודים. בכל עת שמתעוררת סכנה ליהודים בכל מקום בעולם, אנחנו מצילים אותם ומביאים אותם ארצה. (לא חשוב שארץ-ישראל היא, אולי, המקום הכי מסוכן ליהודים בעולם.)

אם לאנטישמית אין די כוח כדי להבטיח את זרם היהודים לארץ, אנחנו צריכים לעזור לה קצת, כפי שאכן עשינו ב-1952 בעיראק, כאשר השליחים מטעמנו טמנו פצצות בבתי-כנסת בבגדאד ובבצרה, כדי לעודד את היהודים לעזוב ולבוא הנה.

נראה שקיים כעת מחסור חמור באנטישמיות. יהודי רוסיה הפסיקו לבוא. יהודי אמריקה אינם באים. לכן צריכים יהודי צרפת למלא את החלל הריק.

יש גם סיבה צינית יותר. ישראל בנתה מנגנון מסועף לקידום העליה היהודית. יש שליחי עלייה בנציגויות של ישראל בעולם. יש הסוכנות היהודית, ארגון עולמי המוקדש בעיקר להבאת יהודים לישראל. מה היה קורה לכל צבא השליחים, המסבירים, המארגנים, הבירוקרטים, העסקנים הפוליטיים ודומיהם אלמלא יהיו יהודים המוכנים לעלות ארצה ולנשק את הקרקע עם בואם?

למרבה המזל יש "גל אנטישמיות בצרפת", וכולם עסוקים עד מעל לראש. הפוליטיקאים נואמים, העיתונאים מייצרים "כתבות תחקיר" רגשניות, הנפש היהודית הומיה. הציונות פורחת. המטוסים מלאים בחובשי-כיפות הטסים ארצה. הללויה!

שאלה טובה: מה קורה לכל היהודים האלה ש"עושים עליה" - אחרי בואם ארצה?

יש ביורוקרטים רבים שתפקידם לטפל בהם. יש מיניסטריון שלם המוקדש לקליטת העליה. (מכל משרדי הממשלה, זהו המשרד הפחות מבוקש. הוא מהווה מעין מקום-חניה שבו ממתינים שרים מדרגה ג' לבוא הזדמנות יותר טובה.)

אחרי שהעולים החדשים מגיעים ארצה, הרבה ציונים טובים מאבדים בהם עניין. כמעט כל העולים מארצות האסלאם, מאז קום המדינה ועד היום, הם וצאצאיהם, מתלוננים עכשיו על אפליה לרעה.

הבעיה הפכה למוקד של ויכוח חריף. ועדה בראשות המשורר המזרחי ארז ביטון פירסמה זה עתה דו"ח רחב-מידות, ובו הדרישה שכל ספרי ההיסטוריה ייכתבו מחדש כדי לפנות מקום לפוליטיקאים, רבנים, אמנים וסופרים יהודים מזרחיים, על בסיס של שוויון עם עמיתיהם האשכנזים.

בחוגי השלטון מעריכים שכ-30% מהעולים ה"צרפתיים" החדשים יחזרו בסופו של דבר לצרפת. זה מקובל כ"נורמלי".

אבל אם 70% יישארו איתנו, זהו רווח נקי.

!BIENVENUE, MES AMIS