|
|
||
אני חובב בעלי חיים. גם בהמות. פרות, כבשים, עזים, איילים, ביזונים. כולם. פעם התנדבתי לעבוד במשך כמה ימים כבוקר בקיבוץ. רכבתי עם העדר ולמדתי להכיר את כל הפרות. גיליתי שאין שתי פרות הדומות זו לזו. בדומה לבני אדם, יש פרות חכמות ויש טיפשות, יש פרות שתלטניות ויש כנועות, יש גסות ויש עדינות. עם אחדות ממש התיידדתי. חלק מהן היו בוודאי נעלבות מהשוואתן לפוליטיקאים מסוימים או לבוחריהם. כזכור מינה הקיסר קליגולה את סוסו, אינקיטטוס, לסנטור. אולי הוא לא היה משוגע לגמרי. הסופר ג'ונתן סוויט ("מסעות גוליבר") כתב סאטירה שבה שולטים הסוסים בעולם, ובני האדם משרתים אותם. אבל סוסים אינם בהמות — אין להם קרניים והם אינם מעלים גירה. על כל פנים, השרה מירי רגב ובוחריה רחוקים מלהיות "בהמות", אם הכוונה היא לחיות טיפשות. להיפך, רגב היא, בעיני, הפוליטיקאית הערמומית והמתוחכמת ביותר בממשלה, המתחפשת לפרחה וולגרית. ולראיה: מהרגע שהתמנתה לשרה, המדינה כולה מכרכרת סביבה. האמנים הם האוכלים קש וגבב(ה). מישהו זוכר את אופיר אקוניס? מישהו יודע במה עוסק יריב לוין? או זאב אלקין? (כן, יש כזה!). שאלו אדם ברחוב, והוא יתקשה לזכור מהו בדיוק תפקידו של דני דנון. אבל מירי רגב? כל אחד יודע: ההיא מהתרבות. יאיר גרבוז, עודד קוטלר, ואפילו גילה אלמגור, משרתים את רגב בעל כורחם, וגם בלי תשלום. בנימין נתניהו יכול רק לקנא. אם יפגע בו ברק, חלילה, יש סיכוי רב שרגב תתפוס את מקומו. כפיים! בינתיים היא מנצחת גם את הנשים וגם את הגברים בממשלה. אפילו איילת שקד מתגמדת לעומתה. שקד התחפשה ולבשה ארשת רצינית ותסרס את בית המשפט העליון בצורה שקולה ואחראית. ואילו ציפי חוטובלי, המבקשת את שגרירינו להזכיר לגויים שאלוהים בכבודו ובעצמו נתן לנו את כל ארץ כנען לנצח נצחים, חטפה כותרות רק לכמה ימים עלובים. ועל הגברים, כמו נפתלי בנט, חבל לבזבז זמן. אפילו אורן חזן, עם כל תעלולי הקזינו, הזונות והסמים (לכאורה, לכאורה!), אינו מגיע לקרסוליה של רגב. רגב סבורה שעל הממשלה לספק לציבור (היהודי, כמובן) "לחם ושעשועים". הסטיריקן הרומאי יובנליס, שהמציא את האמרה הזאת כאשר תיאר את ההידרדרות הרוחנית והמוסרית של המוני רומא, לא התכוון לסרטים ולמחזות. הוא התכוון למשחקי הזירה, שבהם הרגו גלדיאטורים זה את זה להנאת ההמונים, גברים, נשים וילדים. אני מניח שלא לכך מתכוונת השרה כשהיא מביאה את הגרסה העברית של Panem et Circenses. היא מתכוונת שהממשלה תספק לחם לתסריטאים, שחקנים, סופרים ומשוררים. כלומר, לאלה מהם שמוצאים חן בעיניה. הרי היא המשלמת, ובעל המיליון הוא בעל השלטון. נתניהו וכל הממשלה המפוארת הזאת, גאונים אחת־אחד, מחמיאים לרגב, מפני שהיא ממלאה את התפקיד החשוב ביותר בממשלה: היא מרתקת את תשומת הלב של ההמונים אל עצמה ואל תעלוליה, ומשכיחה לגמרי את שאלת הקיום של מדינת ישראל. בעיית הקיום של מדינת ישראל היא אחת ויחידה: בעיית השלום (סליחה שאני משתמש במלה הגסה הזאת. לא "הסדר מדיני", לא "הסדר קבע" ולא הסדר־בטיח. פשוט "שלום"!). שלום וכל הנגזר ממנו: סוף הכיבוש, ההתנחלות, מלחמת־הנצח. ואם להישאר בעולם הקלאסי של רגב: מניעת המעבר מאתונה לספרטה. שלום? מי מדבר עליו? מי חושב עליו? אולי משוגעים אחדים בשוליים, שהטלוויזיה המסחרית מביאה אותם מדי פעם לאולפן כדי לשעשע את הקהל בזירה. שלום? הצחקתם אותי! פורסם ב"הארץ" 24.6.2015 |
|
|
|
|
