זה כמה שבועות מכריז בני גנץ, הרמטכ"ל הכמעט-חדש שלנו, בכל הזדמנות, שמלחמה חדשה ברצועת-עזה היא בלתי-נמנעת. מפקדי הכוחות שסביב לרצועה חוזרים על נבואה קודרת זו. וכך עושים, כמובן, מלחכי הפנכה שלהם, הפרשנים הצבאיים.

אחד המפקדים ניסה לנחם אותנו. נכון, הטילים של חמאס יכולים עכשיו להגיע לתל-אביב. אבל זה לא נורא, מפני שהמלחמה תהיה קצרה. רק שלושה-ארבעה ימים. כפי שאמר אחד האלופים: היא תהיה הרבה יותר "קשה וכואבת" (לערבים). "עופרת יצוקה 2" לא תימשך שלושה שבועות, כמו "עופרת יצוקה 1". נצטרך לשבת במקלטים (מי שיש להם מקלטים) בסך הכול רק כמה יממות.

מדוע המלחמה ברצועת-עזה בלתי-נמנעת? בגלל המחבלים, כמובן. הרי חמאס הוא ארגון-מחבלים, לא?

אך כעת בא המנהיג העליון של חמאס, חאלד משעל, ומכריז שחמאס מוותר על כול פעילות אלימה. מעתה והלאה, הוא קובע, הארגון יתמקד בהפגנות המוניות בלתי-אלימות, ברוח האביב הערבי.

כשארגון החמאס מוותר על אלימות, אין תירוץ להתקפה את עזה.

אך האם באמת דרוש תירוץ? צה"ל לא יניח לטיפוס כמו משעל להגיד לו מה לעשות. כשהצבא רוצה מלחמה, תהיה מלחמה. זה הוכח ב-1982, כאשר תקף אריאל שרון את לבנון, למרות שבגבול הלבנוני שרר שקט מוחלט במשך 11 חודשים. (אחרי המלחמה נולד המיתוס שהיו שם יריות בכל יום. כיום כמעט כל ישראל משוכנע שזה היה כך – הוכחה מדהימה לכוחו של מיתוס לגבור על העובדות.)

מדוע רוצה הרמטכ"ל לפתוח במלחמה?

ציניקן יכול לטעון שכל רמטכ"ל חדש זכאי למלחמה משלו. אבל אנחנו הרי לא ציניקנים.

מדי כמה ימים נורה טיל בודד לשטח ישראל. בדרך כלל פוגעים הטילים ופצצות-המרגמה בשדה ריק. זה כמה חודשים לא נהרג שם איש.

רצף האירועים הוא כך: המטוסים או המזל"טים שלנו מבצעים "חיסול ממוקד" של פלסטינים ברצועה. צה"ל טוען תמיד שהקורבנות הם "מחבלים שהתכוונו לבצע פיגוע". איך יודע צה"ל על כוונתם? צה"ל מומחה בקריאת מחשבות. (בעברית אין הבדל בין "כוונות" במובן של מחשבות ו"כוונות" של רובה.)

אחרי שהפלסטינים נהרגו, הארגון שלהם נוקם את דמם בשיגור טילים או פצצות-מרגמה. את זה צה"ל אינו יכול לסבול, וכך זה נמשך.

אחרי כל אירוע כזה מתעורר שוב הדיבור על הצורך במלחמה. פוליטיקאים אמריקאיים מכריזים בוועידת איפ"ק: "שום מדינה אינה יכולה לסבול שאזרחיה ייפגעו מטילים הנשלחים מעבר לגבול."

אך הסיבות ל"עופרת יצוקה 2" רציניות יותר. חמאס זוכה עכשיו להכרה בינלאומית. ראש-ממשלת עזה, איסמאעיל האניה, מסייר בעולם הערבי, אחרי שהיה סגור במשך ארבע שנים בעזה – מין "מאסר-רצועה" – הוא יכול כעת לחצות את הגבול למצריים, מפני שארגון האחים המוסלמים, ארגון-האם של חמאס, הפך לכוח מרכזי שם.

יתר על כן, חמאס עומד להצטרף לאש"ף ולהשתתף בממשלה הפלסטינית. בירושלים חושבים שהגיע הזמן לעשות משהו בנידון. לדוגמה: להתקיף את עזה. להכריח את חמאס להיות שוב קיצוני.

משעל אינו מסתפק בגניבת המלחמה שלנו. הוא מפעיל נגדנו תעלולים נוספים.

הצטרפות חמאס לאש"ף פירושה שהוא מקבל את הסכמי אוסלו ושאר ההסכמים בין ישראל ואש"ף. משעל כבר הכריז שחמאס מסכים למדינה פלסטינית בגבולות 1967. הוא רמז שחמאס לא יציג מועמד לנשיאות, כך שייבחר המועמד של פת"ח – יהיה אשר יהיה – שיוכל לנהל את המשא-והמתן עם ישראל.

כל זה מעמיד את הממשלה הנוכחית במצב בינלאומי קשה.

משעל רגיל לעשות לנו צרות. ב-1997 החליטה ממשלת נתניהו (הראשונה) להיפטר ממנו. צוות של סוכני המוסד נשלח להרוג אותו ברחוב בעמאן. השיטה הייתה לטפטף לאוזנו רעל שאינו משאיר עקבות. אך במקום לעשות את הדבר ההגון ולמות בשקט ממה שנראה כהתקף-לב, כפי שעשה יאסר ערפאת, הוא הניח לשומר-הראש שלו לרדוף אחרי התוקפים ולתפוס אותם.

המלך חוסיין ,ידידנו ובעל-בריתנו הוותיק, השתולל מזעם. המלך העמיד בפני נתניהו ברירה: או שהסוכנים יועמדו למשפט בירדן ואולי ייתלו, או שהמוסד ישלח מייד את הסם הסודי שינטרל את הרעל ויציל את חיי משעל. נתניהו התקפל, וכך יש לנו משעל חי ובועט.

הייתה לעסק-ביש זה גם תוצאה אחרת: המלך דרש לשחרר מהכלא את השייח' המשותק אחמד יאסין, המייסד והמנהיג של חמאס. נתניהו הסכים,, יאסין שוחרר ונרצח כעבור שבע שנים. יורשו, עבד-אל-עזיז רנטיסי, נרצח כעבור זמן קצר, וכך פונתה הדרך לבחירת חאלד משעל למנהיג החמאס.

והנה, במקום להיות אסיר-תודה, הוא מעמיד אותנו בפני אתגר חמור: פעילות לא-אלימה, הצעת-שלום עקיפה, פיתרון-שתי-המדינות.

שאלה: מדוע נכסף הרמטכ"ל שלנו למלחמה קטנה בעזה, כשהוא יכול לקבל מלחמה הרבה-הרבה יותר גדולה באיראן?

התשובה: הוא יודע שאינו יכול לקבל אותה.

לפני כמה חודשים עשיתי דבר ששום עיתונאי מנוסה לא עושה אותו לעולם. הבטחתי שלא תהיה התקפה ישראלית על איראן. (ואגב, גם לא התקפה אמריקאית.)

עיתונאי מנוסה לעולם לא יכתוב דבר כזה מבלי להשאיר לעצמו דרך מילוט. הוא מכניס למשפט מילים כמו "אלא אם כן". אם הנבואה מופרכת, הוא מצביע על מלים אלה.

לי יש ניסיון כלשהו - שישים וכמה שנים – אבל לא השארתי לי שום דרך-מילוט. אמרתי שלא תהיה מלחמה, ועכשיו אומר רב-אלוף בני גנץ בעקיפין את אותו הדבר. לא טהראן, רק עזה.

מדוע? במילה אחת: הורמוז.

לא האל הפרסי הקדום שנקרא כך, אלא המיצר הצר המשמש לכניסה וליציאה מהמפרץ הפרסי. דרך מיצר זה זורמים 20% של כל הנפט בעולם, ו-35% מכל הנפט המובל באוניות. אמרתי ששום מנהיג שפוי (או אף מטורף) לא יסתכן בסגירת המיצר הזה, מפני שהתוצאה תהיה אסון בממדי ענק.

נראה שהאייתוללות לא היו בטוחים שכול מנהיגי העולם יקראו את המאמר שלי, ולכן, לכל מקרה שלא יבוא, הם העלו את העניין בעצמם, ובגדול. השבוע הם ערכו תמרון בולט במיצר הורמוז, בתוספת איום חד-משמעי לסגרו.

חיל-הים של ארצות-העברית הגיב בדברי רהב: הצי האמריקאי הבלתי-מנוצח יפתח את המיצר בכוח.

איך, בבקשה? נושאת-המטוסים הגדולה ביותר, שעלתה ביליוני דולרים, יכולה להיפגע בקלות על-ידי טילי יבשה-ים זולים. גם סטילים יכולים לעשות זאת.

נניח שאיראן תבצע את האיום. כל העוצמה הימית והאווירית של ארצות-הברית תופעל נגדה. האוניות האיראניות תוטבענה, סוללות הטילים ומתקני הצבא יושמדו. אך הטילים האיראניים ימשיכו לבוא, והמעבר במיצר יישאר חסום.

מה הלאה? לא תהיה ברירה אלא "לשים נעליים על הקרקע". צבא ארצות-הברית יצטרך לנחות על החוף ולכבוש את כל השטח שממנו ניתן לשגר טילים.זה יהיה מבצע ממדרגה ראשונה. אפשר לצפות להתנגדות איראנית עיקשת, אם לשפוט על פי הניסיון של מלחמת עיראק-איראן בת שמונה השנים. בארות-הנפט בסעודיה ובמדינות המפרץ ייפגעו גם הם.

מלחמה כזאת תחרוג בהרבה מממדי הפלישות האמריקאיות לעיראק ולאפגניסטן, , ואולי אף ממלחמת ויאט-נאם.

ארצות-הברית פושטת רגל. האם היא תהיה מסוגלת, מבחינה כלכלית, פוליטית ומוסרית, לערוך מלחמה כזאת?

חסימת המיצר היא הנשק האולטימטיבי. אינני מאמין שהאיראנים יפעילו אותו נגד הטלת הסנקציות, כפי שהם מאיימים. רק התקפה צבאית תגרום להם להפעילו.

גם אם ישראל תתקוף לבדה – "הרעיון הכי טיפש ששמעתי בחיי!" כפי שהגדיר זאת ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן – זה לא ישנה כלום. בעיני איראן תהיה זאת התקפה אמריקאית, והם יסגרו את המיצר. לכן לא לקחה ממשלת אובמה שום שאנס, ושלחה איגרות חד-משמעיות לבנימין נתניהו ולאהוד ברק, ובהן דרישה להימנע מכל פעולה צבאית.

זה המצב כעת. לא מלחמה באיראן. לכל היותר מלחמה בעזה.

והנה בא משעל המנוול ומנסה לגזול מאיתנו גם אפשרות זו.