גילויים שהצליח לחשוף היו אכן מצמררים. אויבי ישראל, כך הודיע, אינם מאמינים עוד באפשרות לחסל את ישראל בכוח הנשק. לכן עברו למערכה הרבה יותר מסוכנת: להביא לקריסת ישראל על-ידי שלילת הלגיטימיות שלה.

מה שנראה לנו עד כה כיוזמות מקומיות של קבוצות קטנות בארצות שונות אינו כזה. רחוק מזה! יש כאן קונספירציה עולמית, מאורגנת ומתודרכת היטב, שאינה בוחלת בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתה הנלוזה. בניגוד ל"פרוטוקולים של זקני-ציון", המסמך המזויף שהומצא לפני מאה שנה, יש כאן קשר אמיתי, ממש "הפרוטוקולים של זקני אנטי-ציון".

רק פרט אחד לא גילה המומחה: היכן ממוקמת ההנהגה החשאית של הקשר העולמי.

אני שמח שיש ביכולתי לספק את הפרט החסר. זהו גילוי מדהים: המפקדה העליונה של זקני אנטי-ציון נמצאת בירושלים.

עמותת "ראות" היא קבוצה חובבנית, העוסקת בסימפטומים שטחיים. לכן קיבלתי על עצמי לחשוף את העובדות הדרושות לחקירה מעמיקה.

מי הם סוכני הקונספירציה, המאיימת עכשיו על הלגיטימיות של מדינת-ישראל? מי הם המספקים תחמושת לכל הקבוצות האנטי-ישראליות בעולם?

הנה רשימה ראשונה של המסוכנים ביותר:

בראש הרשימה מופיע, כמובן, אביגדור איווט ליברמן, המכונה גם "איווט", שהסתנן בעורמה ללשכת שר-החוץ של מדינת-ישראל.

בתקופה של פחות משנה וחצי הצליח ליברמן לערער ללא-תקנה את הלגיטימיות של מדינת-ישראל במדינות רבות בעולם.

הצלחתו להתמנות כשר-החוץ היא כשלעצמה הישג מדהים. קודם לכן דאג להתפרסם בעולם כולו כגזען חסר-מעצורים, שבהשוואה אליו גם ז'אן-מארי לה-פן הצרפתי ויורג היידר האוסטרי הם דמוקרטים טהורים. בעיני דיפלומטים רבים, הוא מסווג כפאשיסט מובהק. מאז שהתמנה לתפקידו, מסרבים רבים מעמיתיו בעולם להיראות בחברתו. הם בורחים ממנו כמו מאש.

מאז הצליח ליברמן להשניא את ישראל בארצות רבות. את אזרחי שוודיה ונורווגיה כינה אנטישמים. את תורכיה העליב, כאשר סגנו השפיל את השגריר התורכי והושיב אותו על מושב נמוך. על נשיא מצריים אמר "שיילך לעזאזל". נדמה שהוא יושב במשרדו, מגלגל את הגלובוס ושואל את עצמו: "איזו מדינה אעליב היום?"

עכשיו הגיע למצב שאין כמעט מדינה בעולם המוכנה לקבל את פניו, אלא מאונס. פעולתו כשר-החוץ מוגבלת כמעט לארבע ארצות, הקשורות במוצאו: מולדביה, בלרוס, אוקראינה וקזחסטן. מה עוד יכול שר-חוץ לעשות למען הדה-לגיטימציה של ארצו?

אבל יש לליברמן מתחרה רציני מאוד: שר-הביטחון אהוד ברק.

בימים האחרונים הצליח לחולל כמעט נס: הוא הפך את צבא לבנון לאויב ישראל.

כדי להעריך את גודל ההישג, צריך לזכור שלפני ארבע שנים בלבד דרשה ישראל באופן אולטימטיבי שצבא-לבנון יתפרש לאורך הגבול עם ישראל. זה היה אחד מתנאי ישראל לסיום מלחמת לבנון השנייה. רק צבא לבנון, קבעו האסטרטגים בירושלים, יכול להבטיח את השקט בגבול. ואילו אל הכוח הבינלאומי, יוניפי"ל, התייחסו בזלזול.

השבוע פתח צבא לבנון באש על צה"ל והרג מפקד-גדוד. איך זה קרה? בין גדר-הגבול לבין הגבול הבינלאומי שנקבע על-ידי האו"ם יש, בכמה מקומות, מובלעות קטנות. מבחינה משפטית, הם שייכים לישראל. מבחינת הבעלות על הקרקע, הם שייכים לכפרים הלבנוניים. צה"ל החליט "לגזום" את העצים בשטחים אלה למען "חישוף" (מילה שנולדה במכבסת-המילים המפורסמת של צה"ל, ופירושה לעקור ו/או להשמיד.)

הלבנונים הודיעו מראש שהם מתנגדים. יוניפי"ל ביקש לדחות את הפעולה בכמה ימים, עד שמפקדו יחזור מחו"ל ויוכל לתווך. צה"ל סירב ושלח דחפור. ברגע שזרוע המפלצת עברה מעל לגדר פתח הצבא הלבנוני בקריאות-אזהרה ואחר-כך באש.

האם אדם נורמאלי היה מסכן את יחסיו עם צבא-לבנון בגלל עלווה של עץ? בוודאי שלא. הדבר מוכיח בעליל שברק פועל בפקודת זקני אנטי-ציון.

אבל זהו רק המקרה האחרון. עולה עליו לאין שיעור מלחמת-עזה ("עופרת יצוקה"). אין צורך לחזור על פרטי אותו מבצע – ההרג הסיטוני של אזרחים, ובהם נשים וילדים; הרס הבתים, ובהם מסגדים ובתי-ספר; השימוש בנשק אכזרי במיוחד, כמו זרחן לבן; מניעת העזרה הרפואית לפצועים; חסימת דרכי-מילוט; ועוד ועוד.

"עופרת יצוקה" גרמה לזעזוע עולמי. בארצות רבות צצו עמותות אנטי-ישראליות כפטריות אחרי הגשם. עזה הרחוקה והמנותקת הפכה למוקד תשומת-הלב העולמית.

אבל זה לא הספיק לברק. הוא כפה על הממשלה להחרים את ועדת-החקירה של האו"ם, שבראשה הועמד שופט יהודי-ציוני. דו"ח הוועדה הרשיע את ישראל בפשעי-מלחמה מפורטים. במקום לחקור, להודות, לפצות ולהתנצל, פתח ברק במערכת של השמצות אישיות נגד השופט, שהגבירה את הנזק לישראל עוד יותר. רק אז פתח צה"ל בחקירות פנימיות, שאישרו לא מכבר את הטענות העיקריות של דו"ח גולדסטון. מה זה אומר על ברק?

אבל כל זה לא הספיק לו. את מלוא יכולתו לגרום לדה-לגיטימציה של ישראל הפגין בפרשת המשט לעזה. אילו הניח לספינות להביא את מטענן הסמלי הקטן לעזה, היה העניין נשכח אחרי יום-יומיים. הפעולה הצבאית של ברק השיגה את ההיפך: זה חודשים סוער העולם, המצור על עזה הפך למוקד תשומת-הלב הבינלאומי, הקשרים החיוניים עם תורכיה ניזוקו ללא-תקנה.

כשדרש האו"ם מישראל לשתף פעולה עם החקירה הבינלאומית, ברק ציפצף. במקום למנות לפחות ועדת-חקירה ממלכתית, מונתה ועדה חסרת-מנדט, חסרת סמכויות וחסרת-אמינות. ואחרי שכל הנזק הזה כבר נגרם, הסכימה ישראל השבוע לשתף בכל זאת פעולה עם ועדה של האו"ם. לפי המשל הידוע: ישראל גם אכלה את הדג המסריח, גם הולקתה וגם גורשה מהעיר.

אין ספק: זקני אנטי-ציון היו צריכים להעניק לברק עיטור של "גיבור הדה-לגיטימציה".

יתכן שהמקום השלישי ברשימה מגיע לשר-הפנים, אלי ישי.

ישראל היא, כידוע, מדינת ניצולי השואה, מדינה המגלמת את ערכי-המוסר של העם היהודי. זהו עמוד-התווך של ההסברה שלנו.

ההוכחה החותכת ביותר לטענה זו הייתה צריכה להיות היחס שלנו לפליטים אומללים, ניצולי פעולות-טבח ומבקשי מקלט, שהצליחו להגיע אלינו. אם כן, מדוע החליט שר-הפנים לפעול בכל האמצעים כדי להוכיח את ההפך?

זה שנים מתעלל משרד-הפנים בפליטים מאפריקה וממקומות אחרים. ניצולי דארפור, המסכנים את נפשם כדי להסתנן לישראל ממדבר סיני, נרדפים ברחוב על-ידי פלוגות-ציד מיוחדות, מוחזקים בכלא ומגורשים.

השבוע החליטה הממשלה רשמית לגרש מהארץ 400 ילדי-פליטים שנולדו בארץ, המדברים עברית ושמעולם לא הכירו מולדת אחרת. הדבר מעלה זיכרונות מצמררים משנות ה-30, כאשר פליטים יהודים מגרמניה הנאצית לא מצאו מקלט בשום ארץ והוחזרו לתופת.

נכון, ישראל אינה המדינה היחידה בעולם המתעללת ב"שוהים בלתי-חוקיים". שותפות לה מדינות רבות, מארצות-הברית עד צרפת. אבל ישראל מתיימרת להיות מדינת-היהודים, והתעללות בילדי פליטים היא פגיעה אנושה בבסיס הלגיטימיות שלה.

והרשימה ארוכה. עמוד-התווך השני של הלגיטימיות הישראלית הוא היותה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

אם כן, מה יש להגיד על השופט הירושלמי, שהרשיע גבר באונס אישה ששכבה איתו מרצון אחרי היכרות של כמה דקות בלבד, רק מפני שהגבר המגעיל העלים ממנה שהוא רחמנא ליצלן ערבי?

מה להגיד על שר-משטרה התומך בקולי-קולות בשוטר שהצמיד אקדח לראשו של גנב והרג אותו מטווח אפס, בשעה שהאיש ישב במכוניתו וניסה לברוח, מפני שהגנב הוא ערבי?

כל אלה – ומעשים אחרים רבים - תורמים יום-יום לקונספירציה העולמית, שמטרתה היחידה היא לשלול את הלגיטימיות של מדינת-ישראל. ונשאלת השאלה: מיהו ראש הקונספירציה הזאת?

כל ההוכחות מצביעות לכיוון אחד: האיש ששיבץ את כל הסוכנים האלה בתפקידיהם, ששם הם מביאים יום-יום נזק בל-יתוקן: בנימין נתניהו. מאחורי החזות של מדינאי כושל מתחבא קונספירטור עולמי.

"הפרוטוקולים של זקני-ציון" חוברו, כידוע, על-ידי המשטרה החשאית של הצאר הרוסי, שהשתמשו בחוברת שנכתבה במאה ה-19 נגד נפוליון השלישי.

"הפרוטוקולים של זקני אנטי-ציון" נכתבים בימים אלה על-ידי נתניהו וחבר מרעיו.