1. מהי המטרה האמיתית של המצור על רצועת-עזה?
2. אם המטרה היא למנוע זרימת אמל"ח לרצועה, במה מועיל המצור המאפשרת להכניס לרצועה רק כ-100 מוצרים (לעומת 12 אלף מוצרים המצויים בכל סופרמרקט ישראלי)?
3. מדוע אסור להכניס לרצועה שוקולד, צעצועים, מכשירי-כתיבה, סוגים של פירות וירקות ועוד?
4. האם יש קשר בין האיסור על הכנסת חומרי בנייה לשיקום אלפי הבתים שנהרסו או ניזוקו במבצע "עופרת יצוקה" ובין הטענה שהם יכולים לשמש לבניית בונקרים – כאשר חומרי-בנייה מגיעים לרצועה דרך המנהרות?
5. האם המטרה האמיתית של המצור היא להפוך את חיי תושבי הרצועה לגיהינום, מתוך תקווה שיתקוממו נגד שלטונות החמאס?
6. מאחר שזה לא קרה, אלא להיפך, חמאס התחזק בשלוש שנות המצור - האם נשקל מה הטעם בקיום המצור?
7. האם הוטל המצור גם מתוך תקווה להביא לשחרור החייל השבוי גלעד שליט?
8. אם כן, האם נבדק אם המצור תרם תרומה כלשהי למטרה זו, או להיפך?
9. מדוע ממשיכה ממשלת ישראל לסרב להחלפת שליט באסירי החמאס, עסקה שחמאס הסכים לה?
10. האם נכון שממשלת ארצות-הברית הטילה וטו מוחלט על חילופי-השבויים, בטענה שזה יחזק את חמאס?
11. האם בכלל נשקלה ההצעה שממשלת-ישראל תמלא את ההתחייבות שקיבלה על עצמה בהסכמי-אוסלו - לאפשר ולעודד את פיתוחו של נמל עזה, בצורה שתמנע זרימת אמל"ח לרצועה?
12. על סמך מה מצהירים גורמים ממשלתיים שוב ושוב שהמים הטריטוריאליים של רצועת-עזה הם חלק מהמים הטריטוריאליים של מדינת-ישראל, וכי הספינות המנסות להיכנס אליהם "פוגעות בריבונותה של ישראל", בעוד שהרצועה מעולם לא סופחה לישראל ובשנת 2006 הצהירה ישראל רשמית על "התנתקות" ממנה?
13. מדוע קובעת פרקליטות המדינה שפעילי-שלום שנעצרו בלב ים ואשר לא הייתה להם כל כוונה להגיע לישראל הם "מי שניסו להיכנס לישראל באופן בלתי-חוקי", ובדעתה לפנות לבית-המשפט בכל מקרה כזה להארכת מעצרם על פי סעיפי-החוק הנוגעים ל"כניסה בלתי-חוקית לישראל"?
14. מי אחראי לעמדה משפטית סותרת זו, כאשר ממשלת-ישראל טוענת כי ישראל "התנתקה מרצועת-עזה" וכי "הכיבוש שם הסתיים", וכעבור רגע טוענת בתוקף לזכויות ריבוניות במימי החופים של הרצועה?
15. שאלות לגבי ההחלטה לתקוף את המשט: מתי נודע לקהילת-המודיעין הישראלית על הכוונה לערוך את המשט? (עדויות מודיעיניות יכולות להישמע בדלתיים סגורות.)
16. מתי הובאו הדברים לידיעת ראש-הממשלה, שר-הביטחון הממשלה, הקבינט, השביעייה והרמטכ"ל?
17. מהו רצף הדיונים וההחלטות של כל אחד מהאישים והמוסדות האלה?
18. מהו המידע שהובא לפני כל אחד מהאישים והמוסדות האלה?
19. מתי, על-ידי מי ואיך התקבלה ההחלטה לעצור את המשט בכוח?
20. האם נכון שמזכיר הממשלה, צבי האוזר, הזהיר בפני ההשלכות החמורות והציע להניח למשט להגיע לעזה?
21. האם היו אחרים שהציעו זאת?
22. האם היה משרד-החוץ שותף מלא בדיונים?
23. אם כן, האם הזהיר משרד-החוץ מפני ההשלכות הקשות שתהיינה לפעולה על יחסינו עם תורכיה וארצות אחרות?
24. בחילופי-הדברים עם ממשלת תורכיה שקדמו ליציאת המשט טענה ממשלת תורכיה כי היוזמים הם חברי ארגון פרטי שאין לממשלה שליטה עליו מכיוון שאינו מפר שום חוק תורכי – אם כן, האם שקל משרד-החוץ לפנות אל הארגון במישרין כדי לנסות ולהגיע עימו להסכמה על מניעת אלימות?
25. האם נשקלה האפשרות לעצור את המשט במים הטריטוריאליים, לערוך בו חיפוש אחר אמל"ח ולאפשר לו להמשיך בדרכו?
26. האם נלקחה בחשבון השפעת ההחלטה על דעת-הקהל הבינלאומית?
27. האם נלקחה בחשבון השפעת ההחלטה על יחסינו עם ארצות-הברית?
28. האם נלקח בחשבון שתוצאות ההחלטה עלולות לחזק דווקא את חמאס?
29. האם נלקח בחשבון שתוצאות ההחלטה דווקא יקשו על המשך המצור?
30. שאלות לגבי תיכנון המבצע: מה היה המידע המודיעיני שהיה בידי המתכננים?
31. האם נלקח בחשבון שהרכב המשתתפים במשט שונה מזה שבספינות-המחאה הקודמות, מכיוון שנוסף עליהם המרכיב התורכי?
32. האם נלקח בחשבון שבניגוד לפעילי-השלום האירופיים, הדוגלים בהתנגדות פאסיבית בלבד, הפעילים התורכיים עשויים לנקוט קו של התנגדות אקטיבית לחיילים שיפלשו לאוניה תורכית?
33. האם נשקלו שיטות-פעולה אלטרנטיביות, כגון חסימת הספינות על-ידי יחידות חיל-הים?
34. אם כן, מה היו האלטרנטיביות, ומדוע נפסלו?
35. מי היה אחראי לתיכנון הפעולה בפועל – המטכ"ל או מפקדת חיל-הים?
36. אם היה זה חיל-הים שהחליט על שיטת הפעולה, האם אושרה על-ידי הרמטכ"ל, שר-הביטחון וראש-הממשלה?
37. מהי מידת האחריות האישית של כל אחד מאלה?
38. מדוע בוצעה הפעולה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של מדינת-ישראל ורצועת-עזה?
39. מדוע בוצעה הפעולה בחשיכה?
40. האם היה בחיל-הים מישהו שהתנגד לרעיון להוריד חיילים ממסוקים על סיפון האוניה "מאבי מרמרה"?
41. האם העלה מישהו בדיונים את הדמיון בין הפעולה המתוכננת לבין הפעולה הבריטית נגד האוניה "אקסודוס 1947", שהסתיימה באסון למדיניות הבריטית?
42. שאלות לגבי הפעולה עצמה: מדוע נותק המשט מכל מגע עם העולם במשך כל שעות הפעולה, אם לא היה מה להסתיר?
43. האם נלקח בחשבון שהחיילים נשלחים, למעשה, לתוך מלכודת?
44. האם נלקח בחשבון שבשיטת-פעולה זו יימצאו החיילים במשך דקות קריטיות במצב של נחיתות מסוכנת?
45. מתי בדיוק החלו חיילי צה"ל לירות אש חיה?
46. מי מבין חיילי צה"ל ירה ראשון?
47. האם הירי הזה, כולו או חלקו, היה מוצדק?
48. האם נכון שהירי התחיל עוד לפני שהחיילים ירדו לסיפון, כפי שטוענים נוסעי האוניה?
49. האם נכון שהירי נמשך גם אחרי שהקפטן של האוניה והפעילים הודיעו כמה פעמים ברמקול שהאוניה נכנעת ואף הניפו דגל לבן?
50. האם נכון שחמישה מתוך תשעת ההרוגים נורו בגבם, כלומר שהתרחקו מהחיילים ולא יכלו לסכן את חייהם?
51. מדוע הוגדר ההרוג איברהים בילגיז, בן 61, אב לשישה ילדים, מועמד לראשות עירייה, כטרוריסט?
52. מדוע הוגדר ההרוג צ'טין טופצוגלו, בן 54, מאמן הנבחרת הלאומית לטקוואנדו, שגם אשתו הייתה באוניה, כטרוריסט?
53. מדוע הוגדר ההרוג צ'ווארט קיליצ'לר, עיתונאי בן 38, כטרוריסט?
54. מדוע הוגדר ההרוג היידר בנג'י, אב לארבעה, בוגר החוג לספרות באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, כטרוריסט?
55. מדוע הוגדרו ההרוגים נצ'דט ילדירים, בן 32, אב לבת; פאהרי ילדיז, בן 43, אב לארבעה; צ'נגיז סונגור, בן 47, אב לשבעה וצ'נגיז אקיוז, בן 41, אב לשלושה, כטרוריסטים?
56. האם הטענה שהפעילים לקחו אקדח מאחד החיילים וירו בו היא נכונה, או שהפעילים זרקו את האקדח לים מבלי להשתמש בו?
57. האם נכון תיאורו של ג'מאל אלשייאל, אזרח בריטי, שטען כי החיילים מנעו טיפול רפואי בפצועים במשך שלוש שעות, שבהן מתו כמה מהם?
58. האם נכונה טענת הנ"ל שהוא, כמו האחרים, נאזק כשידיו מאחורי גבו, שהוכרח לכרוע על ברכיו בשמש הלוהטת במשך שלוש שעות; שלא ניתן לו להטיל את מימיו ונאמר לו להשתין במכנסיו; שנשאר אזוק במשך 24 שעות בלי מים ואוכל; שדרכונו נלקח ממנו ולא הוחזר; שנלקחו ממנו מחשב נייד, שלושה מכשירים סלולאריים ו-1500 דולר במזומן – ולא הוחזרו?
59. האם צה"ל ניתק את הנוסעים במשך 48 מכל מגע עם העולם והחרים את כל המצלמות, הסרטים והמכשירים הסלולאריים של העיתונאים במשט, כדי למנוע כל מידע שלא התאים לגרסה של צה"ל?
60. האם קיים נוהל שלפיו מחזיקים את ראש הממשלה (או ראש הממשלה בפועל, משה יעלון במקרה הזה) בתמונה בזמן אמת, האם נוהל זה קויים בפועל, והאם הנוהל הזה קויים במקרים קודמים בעבר, כמו הפעולה באנטבה או ההשתלטות על האוניה קארין איי בזמנו?
61. שאלות לגבי התנהלות דובר צה"ל: האם נכון שדובר צה"ל הפיץ בשעות הראשונות סידרה ארוכה של בדיות, כדי להצדיק את הפעולה בפני הציבור הישראלי והבינלאומי?
62. האם דקות הצילום שהופיעו בתקשורת הישראלית מאות פעמים מהיום הראשון ועד עכשיו הן קטע ערוך, כך שלא ניתן לראות מה קרה מיד לפני הדקות האלה ומיד אחריהן?
63. מה האמת בטענה שהחיילים שנלקחו על-ידי הפעילים לפנים האוניה היו צפויים ל"לינץ'", כאשר התמונות מעידות בבירור שעשרות הפעילים שהקיפו אותם במשך זמן רב לא רק שלא פגעו בהם לרעה, אלא שרופא או חובש אף טיפל בהם?
64. מהן ההוכחות לכך שהאגודה התורכית IHH קשורה לארגון אל-קאעדה, כפי שהופץ?
65. על סמך מה נטען שוב ושוב שאגודה זו היא "ארגון טרור", אף שלא הובאו לכך שום הוכחות?
66. מדוע נטען שהאגודה פעלה מטעם רספ טייפ ארדואן, בעוד למעשה היא קרובה לאחת ממפלגות האופוזיציה?
67. אם הייתה האגודה ארגון-טרור המוכר לקהילת-המודיעין הישראלית, מדוע לא נלקח הדבר בחשבון בעת תכנון הפעולה?
68. מדוע ממשלת-ישראל לא הודיעה על כך לפני ההיתקלות במשט?
69. מדוע תורגמו דבריו של אחד הפעילים, שהכריז אחרי שובו שרצה להיות "שהיד", כאילו אמר שרצה "להרוג ולהיהרג" – תרגום שקרי בעליל? (התרגום הנכון הוא "אדם שמסר את נפשו כדי להעיד על אמונתו באלוהים.)
70. מה מקורו של הסיפור הכוזב כאילו קראו התורכים "תחזרו לאושוויץ"?
71. מדוע לא נמסרו לציבור מיד הודעות מפורטות של רופאים ישראליים על אופי הפצעים של החיילים שנפגעו, לאור הטענות שאחד מהם נורה?
72. מי המציא את הטענה שהיו באוניה התורכית כלי-נשק, שנזרקו לים?
73. מי המציא את השקר שהפעילים הצטיידו מראש בשלל כלי-נשק קטלניים – כשבתערוכה של דובר-צה"ל עצמו נראה אוסף של מכשירי-עבודה, כולל משקפת, מכשיר למתן עירוי, שבריות דקורטיביות, סכינים וגרזנים הנמצאים בכל אוניה, וכן סכו"ם של מסעדות המצויים בכל אוניה, אפילו אם אינה מובילה 600 נוסעים?
74. האם כל הפרטים האלה – יחד עם החזרה האינסופית על המילה "מחבלים" - אינם דוגמה של שטיפת-מוח?
75. שאלות לגבי החקירה: מדוע מסרבת ממשלת-ישראל להשתתף בוועדת-חקירה בינלאומית, המורכבת מאישים ניטראליים המקובלים גם עליה?
76. מדוע הכריז ראש-הממשלה שהוא ושר-הביטחון מוכנים למסור עדות – אך לא להיחקר?
77. מניין באה הטענה שאסור לחקור חיילים – כשבכל החקירות הקודמות נחקרו קצינים בכירים, קצינים זוטרים וחיילים?
78. מדוע מסרבת הממשלה למנות ועדת-חקירה ממלכתית ישראלית, על פי חוק ועדות-החקירה שחוקקה הכנסת במיוחד למטרות כאלה, בייחוד לאור העובדה שבעבר מונו ועדות-חקירה ממלכתיות אחרי מלחמת יום-כיפור, אחרי טבח סברה ושתילה, אחרי הצתת הדוכן במסגד אל-אקצה על-ידי אוסטרלי חולה-נפש, לבדיקת השחיתות בספורט ולבדיקת רצח ארלוזורוב?
79. מדוע חוששת הממשלה מפני ועדת-חקירה כזאת, שחבריה מתמנים על-ידי נשיאת בית-המשפט העליון, המוסמכת להזמין עדים ולחקור אותם חקירת שתי-וערב, לצוות על המצאת מסמכים ולהטיל אחריות אישית על מי שנמצאו אשמים במחדלים, עבירות ופשעים?
80. מדוע הוחלט בסוף להרכיב מין ועדה פתטית, חסרת-סמכויות, שאין אמון בה לא בישראל ולא בעולם, בתרגיל שקוף של כסת"ח?

ולבסוף, שאלת השאלות:

• מה יש לצמרת המדינית והצבאית להסתיר?