השבוע ניצלתי את הפריבילגיה שלי כחבר-כנסת לשעבר והשתתפתי בישיבת ועדת החוקה-חוק-ומשפט של הכנסת, שדנה בעניין ואנונו. במהלך הדיון גידפו חברי-כנסת זה את זה בשפת השוק (ואינני רוצה להעליב את השוק). שני חברי-כנסת מטעם הליכוד, רוני בר-און (שהיה פעם, במשך כמה שעות, היועץ המשפטי לממשלה) וחזן צעקו בין השאר שאין לוואנונו זכויות-אדם, "מכיוון שאיננו בן-אדם".ראוי לציין שיו"ר הוועדה, מיכאל איתן, גם הוא איש הליכוד, הסתייג מדברים אלה בחריפות.

ואנונו, שפירסם בעיתון בריטי כמה מסודות-הגרעין של ישראל, נחטף על-ידי המוסד ונשפט בישראל. הוא ריצה את מלוא עונשו: 18 שנות מאסר, ובמשך רוב הזמן הוחזק בבידוד מוחלט. (הוא סיפר לי שכדי לשמור על שפיותו, קרא שוב ושוב בקול רם את "הברית החדשה" באנגלית, וכך שיפר מאוד את ידיעותיו בשפה שהוא מתעקש עכשיו לדבר בה.)

עם צאתו מהכלא הוטלו עליו שורה של מגבלות: אסור לו לצאת מהארץ, אסור לו לנוע בארץ מבלי להודיע על כך מראש, אסור לו לדבר עם זרים, אסור לו לתת ראיונות לתקשורת, ועוד. בית-המשפט העליון אישר מגבלות אלה. ואנונו הפר את רובן, ולפני כמה שבועות הוגש נגדו כתב-אישום פלילי חדש על הפרת ההגבלות.

תוקף המגבלות היה לשנה אחת, שהסתיימה השבוע. הוועדה של הכנסת עמדה לדון באפשרות של חידושן, אבל כמה שעות לפני הישיבה חתם שר-הפנים, אופיר פינס (עבודה) על צו המאריך בשנה את האיסור על יציאתו מהארץ, ואלוף פיקוד העורף חתם על הארכת שאר המגבלות.

נציג היועץ המשפטי הסביר לוועדה את נימוקי הממשלה להארכה זו: (א) ואנונו עדיין "אוצר בראשו" סודות מסוכנים, (ב) יש לו זיכרון "פנומנלי", (ג) ברגע שיוכל, הוא יגלה את הסודות האלה בחו"ל.

מה ההוכחות לכך?

(א) באחד המכתבים שכתב בכלא, הודיע ואנונו לנמען בחו"ל שיש לו עוד הרבה סודות, שאותם לא גילה עדיין. הוא הודיע שמנוי וגמור עימו לגלות את הסודות האלה ברגע שתהיה לו ההזדמנות לכך.

(ב) שנתיים לפני ששוחרר - כלומר, 16 שנים אחרי שעבד בכור - הוא שירטט בתאו מהזיכרון תרשימים מפורטים, מדויקים להפליא, של תהליכי הייצור. שרטוטים אלה נמצאו בין יותר מאלף המסמכים שנתפסו בתאו.

עובדות אלה תמוהות למדי. אדם השולח מכתבים מבית-הסוהר יודע, כמובן, שהם עוברים צנזורה. ואנונו היה צריך להיות בטוח שמכתביו ייקראו לא רק על-ידי שלטונות הכלא אלא גם על-ידי המוסד. כאשר שירטט את תרשימיו, בוודאי ידע שהם ייתפסו.

כל זה מרמז על כך שהוא התכוון מלכתחילה להתגרות בכולאיו ולהוכיח להם שלא נשבר. קשה לייחס למסמכים אלה חשיבות-יתר, כפי שעשה בית-המשפט העליון, כאשר אישר את ההגבלות לפני שמונה חודשים. אדם שמתכוון לגלות סודות נוראים אינו מודיע על כך מראש למוסד, ואינו מצייר תרשימים לטובת רודפיו.

לגופם של הדברים:

(א) האם הוא "אוצר בראשו" סודות, שאותם לא גילה?

לא מתקבל על הדעת.

ראשית, הידע של ואנונו מתייחס לתהליכים מלפני 18 שנים ויותר. האם יכול ידע זה להיות שימושי כיום? קשה להאמין. כפי שאמרה ח"כ זהבה גלאון (יחד) בישיבה: "זה מפחיד אותי מאוד לחשוב שבטכניקה הגרעינית של ישראל לא התחדש כלום במשך 19 שנה."

שנית, ערב פירסום גילוייו בעיתון הבריטי, נחקר ואנונו במשך יומיים רצופים על-ידי אחד המדענים הגרעיניים החשובים ביותר בעולם. קשה להאמין שנותרו לו סודות אחרי זה.

שלישית, לא סביר לחשוב שהוא היה כל-כך מתוחכם שהחליט לפני 18 שנים "לאצור בראשו" סודות, על מנת לפרסמם רק כעבור 20 שנה.

רביעית, ואנונו אינו מדען. הוא עבד בכור כטכנאי. גם אם יש לו זיכרון "פנומנלי", וגם אם תרשימיו בכלא מדהימים בדיוקם, קשה להאמין שיש להם ערך אקטואלי.

אם כן, מה הטעם בהגבלות שהוטלו עליו מחדש?

נציג היועץ המשפטי טען שאין הן באות להעניש אותו על דברים שעשה בעבר, דבר שהוא בלתי-חוקי (מכיוון שנשפט עליהם וריצה את מלוא עונשו), אלא למנוע פשעים חדשים (פרסום סודות נוספים).

אני מפקפק בכך. אי-אפשר להשתיק את ואנונו. העולם כולו מתעניין בו, וככל שירדפו אותו, כן יגבר העניין בו. גם אי-אפשר להרתיע את ואנונו - הוא פשוט אדם שאיננו נרתע. להפך. גם אי-אפשר למנוע ממנו מגע עם אזרחי-חוץ.

(לפני כמה חודשים ישבתי בערב בגינה של מלון "אמריקן קולוני" בירושלים המזרחית, ושוחחתי עם השחקנית הבריטית ואנסה רדגרייב, פעילה בלתי-נלאית למען השלום הישראלי-פלסטיני. לפתע הבחנתי בוואנונו, שטייל במקום. הזמנתי אותו לשבת איתנו. רדגרייב התעניינה מאוד בחוויותיו בכלא. איך אפשר למנוע זאת?)

נותר רק נימוק אחד, פשוט ומכוער: נקמה. יחיאל חורב, ראש מחלקת הביטחון של משרד הבטחון, אינו יכול לסלוח לוואנונו על ששיטה בסידורי הביטחון שלו, שוטט באופן חופשי גם במחלקות הכור שלא עבד בהן, צילם כאוות נפשו והבריח את הכל לחו"ל. זה באמת מרגיז. אבל גם לנקמה יש גבול.

מה גם שנציג היועץ המשפטי הודה, בתשובה לשאלתה של ח"כ אתי לבני, שאותם הנימוקים, שהביאו השבוע להארכת המגבלות לשנה נוספת, יהיו תקפים גם בעוד שנה, בעוד חמש שנים ובעוד עשר שנים. כלומר: ההגבלות עלולות להיות לכל החיים. ׁ

אשר לדעתי הפרטית על הנושא המהותי:

הנשק הגרעיני הוא איום קיומי על כולנו. אי-אפשר למנוע לאורך ימים את התחמשותן של מדינות נוספות במרחב - ואיראן בראשן - בנשק זה. סוגים אחרים של נשק להשמדה המונית (כימי וביולוגי) כבר קיימים גם במדינות השכנות.

לישראל היה במשך שנים מונופול גרעיני במרחב. הזהרנו שזהו מונופול זמני, ושצריך לנצל את הזמן להשגת שלום. ביטחון עצמי מטופש של מנהיגי ישראל מנע זאת.

עכשיו צריכה להיות המטרה להביא לפירוז המרחב כולו מנשק להשמדה המונית, תחת פיקוח בינלאומי והדדי יעיל, כחלק משלום כולל. זה אפשרי, זה מעשי. כאשר ואנונו מצלצל בפעמונים, הוא תורם להתעוררות הציבור.

ויש עוד חשיבות לפעולתו: הוא הסב בפעם הראשונה את תשומת-לבו של הציבור הישראלי לסכנה המוחשית הטמונה בכור הישן, בן 40 השנים. כמה מעובדי הכור הגישו זה עתה תביעה משפטית, בטענה שהם חלו בסרטן (ואחדים אף מתו) בגלל ליקויי בטיחות. מה יקרה לנו אם יתרחש אסון דוגמת צ'רנוביל? או אם יקרה רעש-אדמה, או הפצצה בטילים? מי חושב על כך? מי אחראי? מי מפקח על האחראים?

ואנונו מצלצל בפעמונים. השאלה איננה אם הוא אדם חביב, אם דיעותיו מקובלות ומה יחסו למדינה אחרי 12 שנות בידוד. השאלה היא אם הוא ממלא תפקיד חיובי.

אני חושב שכן.